מילה ותמונה

כל החטאים כולם נמחלו לי כבר, עת שילמתי מחיר שלא הולם את פשעיי.
כמו מאסר עולם על גניבה ממכולת, כך שילמתי ביקר לי על עוולות קטנות שעשיתי.
חובות על חטאים קדמונים כבר שילמתי, וחובות על חטאים גדולים לא היו לי.
ובכל זאת, הקארמה, אלוהים, החיים או מי שלא יהיה המעניש, לקח ממני את המחיר הכבד מכל.

ועכשיו אני רוצה לגבות את החוב שהקיום חייב לי.
לחטוא כמו אחרון הבני זונות בבר שכוח אל, איפה שלחיים אין ערך והאפס הוא מלך*.
אני רוצה לזיין, להשתכר, להסתמם, לגנוב ולדרוש את מה שהם חייבים לי.

אז כשתכנסי בדלתי, אשכח את המוסר.
אדביק אותך לקיר, כמו שהבטחתי לך, וארים את חצאיתך ואקרע את תחתונייך, כמו שאני יודע שאת רוצה.
כמו שאת מתחננת אליי כבר ימים.
ואת תשכחי מאיפה באת ואני אשכח לאן אני הולך,
ואת כל מה שמצטבר כבר חודשיים, אשחרר בתוכך.

ונתנקה ונתלבש,
ונשב ונשתוק
ואת תסתכלי עליי ותתהי "מה לעזאזל עשיתי",
ואסתכל עלייך ואחשוב "ממש לא אכפת לי".
את תשימי עליי ראש, כמו למצוא נחמה דווקא בתוך הצער שלך,
ואני אלטף אותך, כמו בוזז שמתבשם מהשלל לא-לו.

את תפתחי את פיך ותתנצלי על איך שאת, ותנשקי אותי כדי לפצות.
ידיי יחפנו שדייך ואני אתעלם מכל מחסום או משבר מוסרי שיש בסיטואציה.
הפעם אני לא מתחרט. אני הולך עד הסוף.
השבועות שלך הן הבעיות שלך.

כשאת פה את שלי ואני לגמרי אגואיסט.
אטעם אותך כי אני צמא לך.
ואגע בך כי מגע עורך נעים לידיי.
ואזיין אותך כי אני צריך להרגיש אותך סביבי.
את תגמרי כי אני אוהב את הרעד שלך.
ואת תחייכי כי אני אוהב את החיוך שלך.
אני אחטא בשבילי, רק בשבילי.

בפעם הבאה אחשוב רק עלייך.
עכשיו אני רוצה לגבות את החוב ששייך לי.
את האהבה שמגיע לי לקבל.

*כנאמר ב"גשם כבר עומד ליפול" הרלוונטי מאי פעם במציאות העגומה שלנו.