מילה ותמונה
מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת. |
| 12/2010
מזוודות
נסעתי עד אלייך,
ואת כל תקוותיי ושגעונותיי לך הבאתי איתי במזוודה.
את תשוקתי משולחת הרסן וביישנותי המאלמת,
את חלומותיי על הנצח ואת היצר שיהרוג אותנו ברגע.
מחברת עם כל שירי האהבה שרציתי לשיר לך,
מעטפה עם כל המכתבים שכתבתי ולא ידעתי לאן לשלוח,
וגזרי עיתון מכל יום הולדת שלך שלא הייתי בו.
נסעתי עד אלייך
לפרוק בך את כל שגעונותיי.
את אהבתי הבלתי נגמרת לך,
ואת אהבתי הבלתי מוסברת לך.
את אהבתי הנצחית לך,
ואת אהבתי הלא אמיתית לך.
את כל שגעונותיי ואת כל אהבתי הבאתי איתי
במסעי עד אלייך.
הגעתי עד אלייך חלש ורעב ונחתי בזרועותייך.
הגעתי עד אלייך מבוהל מהמבט הזה שבעינייך ויצאתי החוצה לבכות.
הגעתי עד אלייך כדי לגלות שאני עדיין מפורק.
הגעתי אלייך וידעתי שאף פעם לא תהיי כל מה שרציתי ממך.
ואף פעם לא תרצי אותי לגמרי כמו שאני.
ולמרות עדיין לא מצאתי מישהו שיגרום לי להרגיש כמוך,
יצאתי ממך כשאני עדיין מפורק.
באתי עם מזוודה של שגעונות ומזוודה של תקוות,
ורגע לפני שנכנסתי לאוטו ראיתי את האור כבה בחלונך,
ברגע של סמל לכל מה שאי פעם רציתי ממך.
הו, מה הופתעתי כשרצת אליי החוצה עם מזוודה משלך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
