מילה ותמונה

החברה הכי טובה שלי חגגה אתמול יום הולדת.
דיברנו על ניו. היום זה שבעה חודשים.
היא אמרה שזה עדיין מוזר לה לחשוב עליי בלעדיו.

הביס נתקע לי בגרון.
אני לא מצליח למצוא לי שקט כשאני חושב עליו.
הוא כבר לא רק זיכרון. הוא לקח ומוסר השכל.
הוא מסר.

והיא שתקה ושתתה.
וכשאני הצלחתי ללעוס, היא משכה באפה.
הסתכלתי עליה בוכה.

היה לה קשה, מסיבותיה שלה.
היא בכתה נורא, וחיבקתי מאוד וניסיתי מאוד להסביר לה כמה היא טועה.
היא נמצאת במקום בו הייתי בעבר, ואותי רק המחלה של ניו הצילה.
היא לא צריכה הצלה, אבל היא כן צריכה להבין דברים טוב יותר על עצמה.
אני יכול רק להיות שם.

נסענו הביתה.
שמענו את השירים הנכונים.
היא זמזמה בעצב, ואני רציתי שהיום הולדת הזה לא ייגמר ככה.

עמדנו מחוץ לביתה וחיבקתי אותה עשר דקות.
סיפרתי לה שלא משנה מה קורה בחייה, אני נשאר.
ולא משנה מי נכנס לחייה, אני נשאר.
ולא משנה לאן יקחו אותה חייה, אני נשאר.

והיא סיפרה לי שאני טוב מדי, וזה לא מגיע לה.
והיא אמרה לי שהיא לא מבינה למה אני לא מצליח למצוא מישהי.
היא דיברה עליי כאילו אני ראוי.

ליוויתי אותה עד הדלת.
חיבקתי אותה שוב.
היא הודתה לי. אמרה שנהנתה. הבכי לא קשור לכלום.
היא רק רצתה להיות איתי ביום הולדת שלה. שום דבר אחר לא בא בחשבון.
הסרט היה אחלה. השטויות שקניתי לה היו כיפיות. האוכל היה טעים.

נסעתי הביתה.
כל הדרך בכיתי על ניו.
ידעתי שהיא בסדר. ידעתי שהיא תהיה בסדר.
אבל דיברנו עליו יותר מדי בארוחת הערב, והוא המשיך לדגדג לי.

בכל פעם שאנחנו מדברים עליו אני משתתק קצת ומסתכל הצידה.
בכל פעם היא אומרת "אתה מתגעגע אליו" ואני בולע רוק. או דמעות.
הכי מובן מאליו, הכי לא צריך להיאמר, אבל היא יודעת שרק ככה
אני מבין שזה בסדר שאני מתפרק מבפנים, כל פעם קצת.

כל פעם מחלים, אבל כל פעם מתפרק.
כמו ניסיון עקשן במיוחד לבנות ארמון חול על קו המים.

כל היום הזה הלכתי עם הרגשה שאתמול הרווחתי את החברה הכי טובה שלי מחדש,
אחרי הרבה מדי זמן שהקשר היה בנאלי ונע בגלל הרוח, ולא בגלל שאנחנו מריצים אותו.
וכל היום הזה הלכתי עם הרגשה שאני נשארתי אחרון שלבד.
וכשאני מרגיש לבד, אני הולך לפעם האחרונה שמישהו היה צריך אותי, עד אתמול.
וכשהמישהו הזה היה צריך אותי, אני אכזבתי אותו. ברגע הכי חשוב ביקום שלי.
ואולי בגלל שאכזבתי אותו אני עכשיו לבד.

אני לא יודע,
איכשהו מכל זה, סוף סוף הצלחתי לכתוב שוב.
בימים משונים אלה, זה לא מעט בכלל.