מילה ותמונה

היא חיפשה את המילים המושלמות,
במסעה הגיעה אליי.
אישה של מילים חשובות,
במסעה הגיעה אליי.

הכנתי לי כוסית, פרמתי כפתור,
החשכתי רק מעט את החדר, וניגנתי מוזיקה.
התיישבתי עם עט ונייר בלי שורות
והתחלתי לכתוב לה.

היא חיפשה את המילים המושלמות,
עכשיו היא עצרה אצלי.
אישה של מילים גדולים,
מחכה שאכתוב לה.

וכתבתי לה אותי,
זה הכי רחוק שהרשיתי לי ללכת.
על ילדות, על חלומות זקנה,
על נפשי הפצועה ורוחי שהתרוממה.

וכתבתי לה אותה.
זה הכי עמוק שיכולתי ללכת.
על צבע עיניה ואורך שערה,
על פיתולי גופה ופתלתלה לשונה.

היא חיפשה את המלים המושלמות.
מישהו סיפר לה עליי.
אישה של המילים הנכונות,
איכשהו שמעה עליי.

המילים שלי תמיד רק ליטפו,
גירדו, ריפרפו,
אף פעם לא אחזו בה באמת.
היא ביקשה שאלך רחוק יותר.

כתבתי לה אותנו.
חציתי את הגבול שידעתי שיגרום לה
להמשיך במסעה.
סיפרתי לה על לילנו.

על חולצתה שקרעתי,
על תחתוניה שהפשלתי.
עליה שגמרתי ועליי
שנגמרתי מלרצות אותה.

היא חיפשה את המילים המושלמות,
ואני לא יודע אם מצאה אותן אצלי,
אבל כ"כ רציתי שתשאר כשאמרה
"אני אוהבת את השורות שלך כולן".

אני עדיין מקווה ולא יודע
אם האישה של המילים עוד פה.