מילה ותמונה

מיליארדי שירים נכתבו ב-100 השנים האחרונות.
מיליונים מתוכם בעברית.
אלפים מהם אני מכיר.
מאות מהם אני אוהב.
לעשרות מהם אני מכור.
אחדים מהם גורמים לי לבכות.

אבל הסי-פארט הכי טוב שנכתב, הולחן והושר בשפה העברית,
הוא של "נוער שוליים" עם "ענוג", שלעולם לא מתיישן:
"כשהאור הופך כחול,
 וגם ירח
 מתבייש בבדידותו שלא נגמר,
 נעלם שלא יראו כולם
 יראו כולם

 יראו כולם
 יראו כולם
 אור!!

חנה גולדנברג שכתבה את השיר, כותבת באתר שלה משפט נפלא:
"לפעמים אני יודעת מאיפה השירים שלי באים. אבל אני אף פעם לא יודעת לאן הם הולכים".
ואמנם השיר הזה מזוהה מאוד עם הקהילה הגאה, לא בדקתי את העניין לעומק.
אני יודע שבנסיעות הארוכות, כשמתנגן דיסק עם השיר הזה והוא מגיע,
החלק הזה, תמיד בפול ווליום, תמיד בשירה הכי משוחררת שלי,
תמיד 3-4 פעמים לפחות, אף פעם לא פחות מזה.

ענוג?
עונג.
גאוני.