מילה ותמונה

גולשי הפייסבוק זועמים והמומים מפוסט אידיוטי של איזה אחד די מטומטם שדיבר על זה שבגלל שאיטלר (השגיאה במקור) לא סיים את העבודה, אז הוא לא יכול לראות את המשחק של ברצלונה.

אחר כך הוא אמר שזה ציני, רק שכנראה הציניות הזאת הייתה כל כך דקיקה, שאף אחד לא הצליח להבחין בה. לקישון יש עוד מה ללמוד, כנראה.

הטענה הנוכחית היא "סבתא שלי הייתה בשואה". אה-הא.

עקבתי אחרי כמה דברים היום והגעתי לאחד אחר ששמו לא מותיר מקום לגבי מוצאו, שבערך פעם בשעה מחרבן פוסט על "הם דופקים אותי 364 ימים בשנה ומצפים שאבוא לחבק אותם", "אתם עושים לי שואה כל השנה", תשובות שונות לשאלה "למה אני עושה מנגל" כשבכולן יש "הם, האשכנזים" ו"אני, המזרחי" (אפילו לא "אנחנו, אלא "אני"), כלומר - מקופח סדרתי. הוא שואל למה לענת וקסמן מותר להגיד מה שהיא רוצה ולא אסור. אז אף אחד לא אמר שאסור לך, וחבל, אבל היא אמרה ואתה אמרת ושניכם קיבלתם את אותה תגובה בדיוק, כי שניכם הוצאתם את אותו זבל מזוהם מהפה שלכם.
למה אתה אומר שיש אפליה?

בכלל, יש בזמן האחרון תחושה שלכל מזרחי עם תחושת קיפוח או ימני עם תחושת רדיפה מותר להגיד מה שהוא רוצה בשם ה"הם אמרו קודם!". מותר לזהם כל חלקה קדושה, ויום השואה הוא היום הקדוש בעיניי בכל הלוח היהודי, בשם אותו קיפוח מדומה. המוסר הכפול הזה מטריד אותי כבר הרבה זמן. ניצנים אליו החלו להופיע אחרי הבחירות, כשהמנצחים שפכו זפת ונוצות על השמאל המובס, כאילו שמי שהעז לבחור שונה מהם הוא אויב האומה שרוצה בהשמדתה. הקשבה להם, לדוברים הבולטים שלהם ולצערי גם של כמה חברים שלי בפייסבוק, תגלה לכם שאם הרצוג היה היום ראש ממשלה, לאיראן לא הייתה צריכה להיות פצצה גרעינית בכלל, הרצוג עצמו, בתור שמאלני עוכר ישראל ושותף של הצורר אובאמה היה מעלה כמה מטוסים מעל שמי המדינה ומטיל מהם את הפצצות, אבל מאחר והשמאל חפץ בהשמדת העם, כי אחרת למה עוד יקרא לשלום עם אוייבנו, המטוסים עצמם היו נדרשים לבצע צלילות קאמיקזה אל תוך התופת, וכך, כל יהודי ישראל היו נכחדים.

המוסר הכפול מוציא אותי מדעתי.

ההתבכיינות לפני הבחירות על "הם רוצים "להפיל" את השלטון (כאילו זה שלטון מלוכני) והשמחה המכוערת לאיד, שהייתה מאוד נמוכה בעיניי (במיוחד כי הם לא מבינים שעכשיו לביבי אין סיבה להתערב בכל פעם שהמפעל שלהם בדרום עומד לפני סגירה, בדיוק כמו שקורה עכשיו עם עוד מפעל של כי"ל).

הפוסטים של היום מתחברים לי בדיוק לזה.
אלה שמתבכיינים כשמישהו מעז לבקר אותם ומאשימים את האשכנזים בקיפוח, את הממסד באפליה ואת התקשורת בשמאלניות, הם בדיוק אותם אלה שכמגיע תורם לדבר - עושים את אותו הדבר בדיוק.

הם מצדיקים את השואה במקרה הגרוע או סתם מזלזלים ומספרים כמה היום הזה לא נוגע אליהם וצריך להפסיק לציין אותו.

הם מתלוננים על השלטון הלבן, אבל הימין עומד בשלטון כבר עשור וחצי. אפילו היה רמטכ"ל תימני, נשיא פרסי.

הם מתלוננים על יונית לוי ורביב דרוקר, אבל שוכחים לציין את עמית סגל, סיון רהב מאיר, צבי יחזקאלי, רוני דניאל, אראל סג"ל ובן דרור ימיני.

אבל אתם יודעים מה, זה לא רק הם.

מוסר כפול יש בכל מקום. גם בעבודה שלי.

וגם בכבישים יש את אלה שמקללים את הבן זונה שחותך מימין (והוא באמת בן זונה), אבל עושים את זה בעצמם כשהתור לפניה לא מתאים ללוח הזמנים שלהם.

יש את זה ביחסי גברים-נשים, כשנשים מעלות בגאווה פוסטים של נשים מלאות וצועקות בגרון ניכר "ככה נראית אישה אמיתית!". אחלה. נכון. אבל אתן צריכות לזכור שכשאתן מריירות על הפוסטרים של התחתונים של קלווין קליין, שככה לא נראים גברים אמיתיים.

נתקלתי בזה בתור לסופר לפני פסח, כשמישהי נורא התעצבנה על האיטיות של הקופאית, אבל כשהגיע תורה התחילה להתייעץ ולהתלבט איתה על המוצרים ועל המכשיר החשמלי ב-30 שקל שהיא קנתה.
ש"ס מתלוננת על קיפוח על עצם מזרחיותם, אבל לא רק שלא צירפו אישה לרשימה שלהם, אלא נכנסו חזיתית במפלגת הנשים החרדיות (שנכון שלא היה להן סיכוי, אבל בהחלט מגיע להן ביטוי). הם גם מדירים אשכנזים.

הורים שלא אכפת להם שהנסיכים שלהם מלכלכים את הרחוב עם עטיפת הארטיק שלהם, אבל אם כלב ישתין להם על הגלגל של האוטו הם יאיימו עליך (טרו סטורי), כאילו מדובר ביהלום הכתר.

די. אל תאיים שלא תלך להצגה של ענת וקסמן על מה שהיא אמרה (אל תלך להצגה של ענת וקסמן כי היא שחקנית איומה), ואחר כך תתהה בקול למה היטלר לא גמר את העבודה. זה לא עובד בשום קנה מידה מוסרי, אנושי או סתם. זה פשוט לא לגיטימי. אל תתבכיין על זה ש"הם" לא מקבלים אותך כי אתה מזרחי. תשאל את עצמך למה אתה לא מקבל אותם "למרות" שהם אשכנזים. אל תאשים אותם בכשלונות שלך ובטח אל תשליך את זה על יום השואה.

ברור לי שיש קיפוח עדתי מסוים. אני מכיר את כל הכתבות על הצנעני ששלח קורות חיים תחת השם לייבוביץ וקיבל תשובה. זה מכוער ובזוי ולמרבה הצער זה קיים, אבל זה לא הרוב, וכשזה עולה אז הגוף שעשה את זה חוטף בראש מכל כיוון אפשרי, ובצדק. חוץ מזה, אני מזרחי והחיים לא דפקו אותי. את הכשלונות שלי יצרתי בעצמי ובשום מפגש אנושי או ממסד - בית ספר, מקומות עבודה, מוסדות לימודים - לא סגרו לי דלת בגלל שם המשפחה שלי. רק בגלל שלא הייתי מספיק טוב, וזה בסדר שהם חושבים ככה. לפעמים הם אפילו צודקים. 

כל מי שמדבר על ששונאים אותו בגלל צבע עורו, צריך לבדוק את עצמו ואת מי הוא שונא ובעיקר למה.

כל מי שמדבר על קיפוח ואפליה, חייב לבדוק איך הוא רואה ומתייחס לאותו אחד בדיוק.

אנחנו נורא אוהבים להתגאות באחדות הלאומית שלנו בזמן מלחמה (כי כמובן שזאת תופעה ייחודית רק לעמישראל ובשאר העמים אין ערבות הדדית), אבל אם ביום יום אנחנו מומחים בלאכול את עצמנו, בלהכות, לקלל, להעליב, לגדף, להשפיל, לעשות שיימינג, לעשות לינצ'ים בכל מי שלא בא לנו בטוב, אז מה זה שווה?

בכל יום שואה ויום זכרון יש לי ציפייה לשקט וזמן להסתכל פנימה. לחשוב, ללמוד, לדעת.

דקות הצפירה הן הדקות הכי שקטות בשנה. בלי מכוניות, צפירות, דיבורים. דווקא מתוך הדממה הזאת, הקולות שנשמעו היום רועמים לי במיוחד ומעוררים בי חרדה על מה שאנחנו הופכים להיות. אובדים לנו החמלה והכבוד כלפי כל מי שהוא לא אנחנו או ב"צד שלנו".

עוד שבוע יצוץ הטיפש שיגיד שזה מחיר הכיבוש. שזה בגלל שאנחנו לא שומרים שבת. שביבי אשם. שרבין אשם.

עוד שבוע שוב אצפה לשקט ושוב אסיים את היום הזה עם בחילה על מה שאנחנו הופכים להיות.