מילה ותמונה

כשהפחד דופק על הדלת, השדים רוצים להיכנס,

החושך לא מפחיד יותר, רק השקט מתחיל להימאס,

אז אתה נותן לשדים לחדור פנימה, להביט בעיניך,

אתה מגלה שהם לא רעים כ"כ, לפחות הם שם,

בניגוד לאחרים בחייך,

ואז אתה מוצא את עצמך הופך לאחד מהם,

אתה הופך לשד.

בלתי נראה, בלתי מורגש, וכשאתה צורח - לא נשמע הד.

ורק אתה יכול לראות אותם, ורק הם מקשיבים,

אתה הראשון שלא פוחד מהם,

אתה הראשון שהם ממש אוהבים.

כשהיאוש דופק על הדלת השדים לא מרשים לו לחלחל,

אתה מגלה שהם חבריך אבל מתחיל להתבלבל,

הרי הם אמורים להיות רעים, לשגע את הלילה,

אבל הרעים ישנים עכשיו, ורק אתה עם השדים למעלה,

מלמד אותם את שיריך, מספר את סיפור חייך,

הם מחייכים חיוך מריר בחלק של הגדולה שבאהבותיך,

הם מבינים את כאבך, מגינים עליך מפני הגשם שלא יורד,

כי עכשיו אתה כמוהם,

עכשיו אתה שד.

הבדידות והצער, הכאב והזעם,

כמו צללים מין העבר, כמו קולו מפעם,

עולים בך שוב, ואתה שוב מרגיש לבד,

אתה פותח חלון לעולם, אבל אין שם אף אחד.

כשהזעם דופק על הדלת, השדים עוצרים בעדו בגופם,

ופותחים לך חלון לשמיים כדי שתראה את המלאכים במעופם,

נותנים לך חמצן כדי שתוכל לנשום,

ושלווה, שתוכל לחלום,

אתה מוצא בהם נחמה, הם עונים על כל שאלותיך,

אתה תהיה אתה בשבילם, והם יגשימו חלומותיך,

ימלאו את תשוקתך לאהוב ולהיות נאהב,

כי אתה אחד מהם,

אתה שד עכשיו.

הבדידות והצער, הכאב והזעם…

עכשיו זה סוף הלילה, צריך להחליט כבר,

אם אתה שד עכשיו, מי יודע מה תהיה מחר,

צריך לגלגל את הקוביות ולקוות לטוב,

ואולי להישאר עם מי שהחליט לאהוב.

הבדידות והצער, הכאב והזעם,

כמו צלילים מין העבר, כמו קולות מפעם,

נוגעים בך שוב, ואתה צריך לבחור,

אם אתה נשאר או הולך, ואז לא תוכל לחזור,

אם השד ואתה הם אותו אחד,

אז לך, כי רק ככה אף פעם לא תהיה לבד…