היום החלטתי להציג בפניכם את האלבום הכי טוב שיש אצלי בבית (אני מתכוון לדיסק שהלכתי וקניתי ולא דיסק שישבתי וצרבתי, כי זה לא חכמה לעשות אוסף).
בואו נתחיל מההתחלה.
מה זה בעצם "אלבום טוב"? מי קובע מה זה?
מאחר וזה הבלוג שלי, אז אני אחליט, טוב? טוב.
אלבום טוב הוא כזה שמתוך 14 שירים, יש 14 שירים שאני יכול לשמוע. שאני אוהב את כולם.
תחשבו על זה רגע. ראיתם שיר חדש בטלוויזיה, שמעתם אותו ברדיו, אהבתם. אמרתם לעצמכם "בוא נלך לקנות!", עצמכם ענה לכם "בסדר!".
הלכתם, קניתם, חזרתם, קרעתם את העטיפה, הכנסתם למערכת שמעתם את השיר שבשבילו קניתם את הדיסק, העברתם רצועה ו... בעעע! אתם תוהים לעצמכם מה לעזאזל הוא חשב, מה עבר עליו ולמה זה מגיע לכם. החל מההשמעה הבאה של הדיסק אתם יודעים בדיוק על איזה רצועות לדלג ועל איזה רצועות לחזור שוב ושוב.
דיסק טוב הוא כזה שאין בו רצועות שאתם מדלגים עליו באופן סיסטמטי. דיסק שכל שיר ושיר בו שווה האזנה בתקופה זו או אחרת בחייכם.
קריטריון נוסף לדיסק טוב הוא כמה זמן אחרי שאתה טוחן אותו, אתה עדיין מוצא את עצמך מחפש אותו וסופר את השריטות שיש לו כדי לדעת כמה עוד אתה יכול לטחון אותו.
הדיסק היחיד הזה שיש אצלי הוא
These Days של בון ג'ובי.
כן, אני יודע. בון ג'ובי בשנים האחרונות עברו את כל גבולות הקיטש בצורה מוגזמת ודי מזעזעת.
אבל בשנת 95' כשיצא הדיסק הזה, היו בו הרבה דברים חוץ מקיטש.
אני רוצה להתייחס לשיר אחד מתוך הדיסק הזה -
My Guitar Lies Bleedin In My Arms.
מדובר בשיר הבדידות הגדול בעיניי אי-פעם.
שיר שמתאר את שברון הלב והנקודה הנמוכה ביותר שאדם שזה עתה איבד אהבת חיים נמצא בה.
השיר מתחיל עם גיטרה שישר מכניסה אתכם לחדר החשוך. מחוספסת, אפילה, כבדה משהו.
בתוך אותו חדר, מתאר בון ג'ובי את המחשבות שעוברות לאדם שבור ובודד בראש. מנסה לכתוב שיר, המחשבה נודדת וזה הופך למין יומן אישי ומדויק כ"כ.
כמיטב שיריו של בון ג'ובי, אחרי הפזמון השני בא הסולו של ריצ'י סמבורה.
הסולו הזה מחולק לשניים - ההתחלה מחוספסת, קשוחה. אומרת "אולי קשה לי, אבל לא אשבר". ואז המעבר לחלק השני שכולו שבירה וכאב. קטע מדהים וחזק.
השיר הזה ליווה אותי בתקופות רבות וקשות בחיי. בעיקר בעיתות בדידות.
אני מצרף את מילות השיר וממליץ לכם בחום לתת לו האזנה אחת או שתיים.
גם אם בהתחלה הוא קצת כבד או "נראה לכם שאשמע בון ג'ובי?!". אל "תשמעו" בון ג'ובי. תקשיבו לשיר האחד הבודד הזה.
כשמתסכלים לאחור ורואים את המוזיקה שעשתה בון ג'ובי הלהקה (ולא הזמר שהוציא דיסק סולו מעולה) מאז
These Days, מבינים כמה האלבום הזה היה חזק ומדויק. שונה מהקיטש וה"אוהב אותך, תאהבי אותי, נחיה יחד עד לקץ הימים".
יש בדיסק הזה הרבה רוע במובן הטוב של המילה. הרבה מהחיים האמיתיים, של אהבה נכזבת, בדידות, עולם שהוא לא כזה מדהים וורוד. קטעי סולו עצבניים, משפטים שנושכים (שלא לדבר על
Hey God, שיר שכולו התרסה נגד אלוהים).
פשוט דיסק מדהים.
מומלץ במיוחד לאנשים בדכאון...
"My Guitar Lies Bleeding In My Arms"
Misery likes company, I like the way that sounds
I've been trying to find the meaning, so I can write it down
Staring out the window, it's such a long way down
I'd like to jump, but I'm afraid to hit the ground
I can't write a love song the way I feel today
I can't sing no song of hope
, I got nothing to say
Life is feeling kind of strange, since you went away
I sing this song to you wherever you are
As my guitar lies bleeding in my arms
I'm tired of watching TV, it makes me ant to scream
Outside the world is burning, man it's so hard to belive
Each day you know you're dying from the cradle to the grave
I get so numb sometimes, that I can't feel the pain
I can't write a love song the way I feel today
I can't sing no song of hope I've got nothing to say
Life is feeling kind of strange, it's strange enough these days
I send this song to you, whoever you are
As my guitar lies bleeding in my arms
Staring at the paper, I don't know what to write
I'll have my last cigarette-well, turn out the lights
Maybe tomorrow I'll fell a different way
But here im my delusion , I don't know what to say
I can't write a love song the way I feel today
I can't sing no song of hope I've got nothing to save
And I can't fight the feelings buried in my brains
I send this song to you, whoever you are
As my guitar lies bleeding
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
