במסדרונות השמיים, קצת לפני הכניסה לגן עדן, עושים המלאכים-פקידים את עבודתם.
בתור עומדות כל אותן נשמות שהגיעו זה עתה לשמיים, מחכות שיגיע תורן.
בכניסתן לחדר, הן עומדות מול מלאך-פקיד, מוסרות את שמן, דתן, גילן וסיבת מותן. המלאך-הפקיד ממלא את הפרטים במחשב העל שלו ומיד מוקרנות על המסך הגדול תמונות מחייה של הנשמה.
פעמים רבות היא בושה, לפעמים פורצת בבכי, מגעגוע, צער, או חרטה על דברים שעשתה וחוותה.
אחרי הקרנת הסרט חוזר המלאך הפקיד אל מחשב העל שלו, וכעבור שניות יוצאת ממדפסת העל שצמודה למחשב העל הטופס.
על הטופס הזה כתובים הפרטים החשובים מאותו סרט - החטאים הבלתי נסלחים, המעשים הטובים שנעשו רק מתוך טוב לב, הסליחות שביקשה הנשמה, הקללות שקיללה, נדרים שנדרה ושבועות שהפרה. הכל.
המלאך הפקיד מפנה אותה לחדר 18, שם נמצא המלאך השופט שייתן את גזר הדין - גן עדן או גיהנום. אם גן עדן, אז לאיזה רקיע ואם לגיהנום - לאיזה מדור.
בכניסה למלאך השופט רוב האנשים קוראים עדיין את הטפסים שקיבלו מהמלאך הפקיד, מנסים למצוא טעויות.
בכניסה ללשכת המלאך השופט הם יושבים על כסא גדול. ספק כסא מלוכה ספק כסא של הוצאה להורג.
המלאך השופט קורא את הטופס ושואל את הנשמה אם היא מודעת ומקבלת לכל מה שכתוב ואם היא מודה בכך.
היא תמיד מסכימה.
אחרי שמתים ונותרת רק נשמה, כבר אי אפשר לשקר.
הנשמות האלה מודות בחטאים שחטאו ומעולם לא סיפרו עליהם מתוך בושה, מתוך פחד מעונש, מתוך מיליון סיבות אחרות. הן סחבו את זה עד יום מותן לעולם שאחרי.
כל מה שנשאר אחרי המוות זה רק האמת והטוהר.
אי אפשר לשקר יותר, אי אפשר להסתיר את האמת המבישה.
בנשמה ניטעת ההבנה שטעתה כל חייה, וכאן היא מכה על חטא.
לא רואים את פניו של המלאך השופט. ראשו תמיד מורכן לספרים המונחים על השולחן.
הוא מקשיב. הוא אף פעם לא קוטע את הנשמה ולא משנה כמה ארוך הנאום שלה.
גם הוא יודע שזה מעמד לא קל וההזדמנות של הנשמה לתקן את דרכיה.
לעיתים הוא שואל את הנשמה לרצונה. לא חורץ את דינה, אלא נותן לה לבחור אותו.
כמובן שאף נשמה מעולם לא בחרה בגיהנום.
הנשמות שמבקשות גן-עדן נענשות על חטא התאווה והיוהרה ואלה מצטרפים לשיקלול הסופי.
רק אנשים הבוחרים לתקן דרכיהם זוכים בכך.
אלה שמבקשים הזדמנות נוספת להיות אנשים טובים יותר, לתקן עוולות, לפצות את האנשים שנפגעו מהן.
לא גן-עדן ולא גיהנום. ההזדמנות לכפר.
אחרי שמסיימת הנשמה את טיעוניה, נכנס המלאך השופט לחדר צדדי בלשכתו ומחשב את כל המידע שהובא לפניו ומגיע לפסק הדין.
הוא חוזר לאולם המרכזי בלשכתו וניגש לנשמה.
הנשמה תמיד נופלת על ברכיה מעוצמתו של המלאך השופט.
הוא מניח את ידו על המצחה.
הנשמות הזריזות מספיקות להביט למעלה ולראות שפניו אינן אלא אור לבן, בוהק ומסנוור.
לפתע חושך, ואז שקט.
לאט לאט מתחילים להישמע קולות.
אם זה גן עדן - קול נגינתם של המלאכים.
אם זה גיהנום - רעשי צרחות וכאב.
אם זאת הזדמנות נוספת - קולה של הארץ.
הנשמה מתעוררת, אם בגוף אם לאו, ומתחילה את דרכה החדשה.
אלה הנשפטים לגן עדן, זוכים לחיי נצח בגן העליון.
אלה הנשפטים לגיהנום ירצו עונשם לפי כמות חטאותיהם ופשעיהם.
אלה הנשפטים להזדמנות שנייה, ייקצבו חייהם החדשים לפי הדרך שבא יבחרו - יתקנו דרכיהם, יזכו לחיים ארוכים ומלאים. לא יתקנו דרכיהם - יסבלו עד מותם שלא יאחר לבוא.
ובשמיים, אחרי שמסתיים המשפט, לוקח המלאך העוזר של המלאך השופט את כל הטפסים של הנשמה לתוך חדר עצום שבו יש מיליארדי-מיליארדי תיקים של כל אדם שאי פעם חי. החל מהאדם הראשון וחווה ולילית, ועד תינוק רך שנולד ממש כשאתם קוראים את השורות האלה.
התיק יישלף שוב בעת הצורך, אם למשפט חוזר או מתן חנינה.
כך קורה כל יום, כל שעה כל רגע, בממלכת השמיים.
כך סיפרה לי המלאך הפרטי שלי...
הנווד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
