מילה ותמונה

באמת קשה לבחור בין לעבוד חודש ואח"כ לצאת חודש לחופש, או פשוט לקחת חודשיים של סיאסטה.

קשה...

אם להיות ענייני, גם להתבטל זאת עבודה.

אתם יודעים איזה קשה זה לכוון את השעון הביולוגי כדי להפוך לחיית לילה, אחרי 10 חודשים שבהם קמים ב-7?

צריך "למשוך" לתוך הלילה לפחות שבוע כדי שהמשימה תושלם והופכים לציפורי לילה.

לקראת סוף החופש מתחילים לחשוב על האיזון של השעון הביולוגי ואז זה כבר הופך להיות מורכב.

אתה אומר לעצמך "יש עוד שבוע עד שמתחיל בצפר, אני אתחיל עכשיו ללכת לישון בשעה סבירה?" ונשאר שוב עד אור ראשון. מבלי שאתה שם לב, מחר צריך לחזור לבי"ס וכבר שלוש בלילה ואתה עירני כמו חתול שמנסה לצוד עכבר.

חוץ מזה, צריך למצוא מה הולכים לעשות כל החודשיים האלה, כי אם לא עובדים ואבא לא יכול לממן טיסה ללונדון, אז צריך לכלות את הזמן בגבולות ארצינו.

צריך לתכנן - ים, אילת, מסיבות. צריך לעשות הכל במינונים נכונים, כדי שלא יימאס.

בקיצור, זה לא קל להתבטל.

מצד שני, יש את החבר'ה החרוצים שקמים כל יום בשבע ויוצאים לחפש עבודה בסוף גומרים בסידור סחורה באיזה מחסן בלי מזגן תמורת שכר מינימום.

אז נכון שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל כשאתה עובד בזה חודש וחצי ומרוויח סכום יפה של מעות יחסית לנער בן 16 או 17, בסופו של דבר אתה מגלה שהחברים שלך כבר היו באילת בחצי הראשון של החופש, זה שבו אתה עבדת, ועכשיו הם משתגעים משיעמום, מטפסים על הקירות ואתה עם 2500 שקל ביד מת לקרוע את העיר.

דילמה.

אני אומר לשלב.

לעבוד בבוקר, לבלות בלילה.

זאת תהיה ההזדמנות שלכם לחיות קצת כמו המבוגרים, שנשחטים יום שלם בעבודה בשביל משכורת שברור לנו שהיא לא הולמת את יכולותינו ואח"כ יוצאים ומשלמים 15 שקל לכוס קולה באיזה בית קפה או מסעדה.