מילה ותמונה

שלום לכולם.

בימים האחרונים אני עושה תחקיר בנושא עיקור וסירוס כלבים, משהו ללימודים.

קראתי לא מעט חומר, ומה אומר לכם... הנתונים מדהימים.

9 מ-10 כלבים שמגיעים למכלאות מומתים.

האחד ששורד חי בתוך כלוב צר, מסריח, קפוא בחורף ולוהט בקיץ (ומי שהיה בצער בעלי חיים בתל אביב יודע על מה אני מדבר).

זה נוראי, אנשים.

אלה מכם שמכירים את הבלוג שלי יודעים על אהבתי חסרת הגבולות להולכים על 4. כשאני קורא את הנתונים האלה, בא לי לבכות.

את הכלב שלי לקחתי כשהיה בן שלושה חודשים. אחרי טראומת הצבא, כמה אנשים חשבו שזה יהיה רעיון טוב שיהיה לי כלב שיעזור לי להתאושש ממה שעברתי. שהטיפול בו יהווה לי לתעסוקה וייתן לי לשכוח קצת מהצרות הפרטיות שלי.

מה אתם יודעים, הם צדקו.

זה שינה לי את החיים.

מעבר לעונג שבגידול כלב, לראות אותו הופך מגור חסר אונים לכלב לתפארת, מעבר לאהבה חסרת הגבולות שהוא מעניק, מעבר להכל, ידעתי שאני מציל חיים ושאם לא אני, הוא בוודאי יורדם.

לפני שנתיים בדיוק, ביולי 2005 גיליתי אצלו גידול סרטני. ואח"כ עוד אחד ואח"כ עוד אחד. הכל בתקופה של חודשיים.

ניתוחים שאחריהם הוא היה נשכב מתחת למיטה ובוכה ובוכה בלי הפסקה. כשהיה קם הייתה נשארת אחריו שלולית של דם ונוזל שיצאו מהנקזים (צינור שפתוח משני קצותיו לניקוז הנוזלים). החרוט הזה על הראש שהפריע לו לזוז.

תקופה איומה עבורו ותקופה נוראית בשבילי.

הוצאתי אלפי שקלים על ניתוחים, טיפולים, תרופות, מזון רפואי.

עד היום הוא אוכל רק אוכל מיוחד שעולה לי בסביבות ה-800 שקל בחודש.

זה לא רק פינוק. זאת אהבה.

משהו קטן - אחרי שחלה בסרטן ואחרי הניתוחים קניתי מצלמה ב-2000 שקל רק כדי שאוכל לצלם אותו. אתם יודעים? עשיתי אולי 400 תמונות עם המצלמה הזאת, 350 שלו.

אבל אני יודע שלא כולם כמוני.

רבות המשפחות שהולכות בשבת לאיזה אירוע של אימוץ כלבים ורואים גור ונורא מתלהבים, ואחרי שהגור גדל או שנס חינו בעיני הילדים, הוא מוצא עצמו בכביש.

אתם לא יודעים כמה פעמים עברתי ליד גופה של כלב באילון.

איך אפשר לעשות את זה?!

על ידי סירוס ועיקור של הכלבים שלכם, תימנעו את המוות הכואב והמיותר הזה.

לכלבים שלכם זה לא ישנה. אין להם "חוש אימהי" והם לא מזדווגים לשם הנאה. זה הכל הורמונים.

אם תסרסו אותם, זה לא יחסר להם.

ולכלבה שלכם לא תחסר חווית הלידה.

מצד שני, אם לא תעשו את זה, אתם מסכנים אותם בכל כך הרבה דרכים - כשיצאו מהבית ויחפשו להזדווג עשויים להידרס או להיגנב או להיות מותקפים על ידי כלבים אחרים.

גידולים אצל הנקבות, בעיות רפואיות מאוחרות אצל הזכרים.

תהיו אנשים טובים, תדאגו להם, כי הם בסופו של דבר, אם תהיו טובים אליהם, הם יהיו הכי טובים אליכם בעולם.

אני מצרף שוב קטע שהיה כבר באחת הרשומות, זה נראה לי חשוב ורלוונטי.

הידיד הטוב ביותר שיש לאדם בעולם הזה, עלול להפנות לו עורף ולהיות לאויבו.

בנו ובתו שאותם גידל ברוב דאגה ואהבה יכולים להיות כפויי טובה.

הקרובים והיקרים לנו ביותר, אלה שאנו בוטחים ומפקידים בידם את אושרנו ואת שמנו הטוב, עשויים לבגוד באמון שנתנו בהם.

את הכסף שיש לו עלול הוא להפסיד. זה יברח ממנו אולי דווקא כאשר יזדקק לו ביותר.

שמו הטוב של האיש עלול להיפגע ברגע של שיקול מוטעה. האנשים שירדו על ברכיהם ויחלקו לנו כבוד כשההצלחה מאירה לנו פנים עשויים להיות הראשונים שיטילו בנו אבן זדונית כשעננת הכישלון תתקדר מעל ראשנו.

החבר היחיד שאין בו שמץ אנוכיות בעולם אנוכי זה, האחד שלעולם לא ייטוש את האדם,

 האחד שלעולם לא יגלה כפיות טובה או בוגדנות, הוא כלבו. כלבו של אדם עומד לצדו בעושר ובעוני, בבריאות ובמחלה.

הוא יישן על קרקע קרה, כשרוחות החורף נושבות והשלג מצליף באכזריות, אם רק יוכל להיות בקרבת אדונו.

הוא ינשק את היד שנבצר ממנה להאכילו, הוא ילקק את הפצעים ואת החבורות שיביא המפגש עם פגעי העולם.

הוא שומר שנתו של האביון כאילו היה נסיך. כשכל החברים האחרים נוטשים, הוא נשאר. כשהעושר בורח והמוניטין מתנפצים לרסיסים הוא מתמיד באהבתו כמו השמש במסעה על פני הרקיע.

ואם ישלח הגורל את האדם מביתו לנוע ולנוד בעולם, בלי חבר ובלי בית, הכלב הנאמן אינו מבקש לעצמו שום טובה, אלא להתלוות אליו ולשמור עליו מפני סכנה, להילחם באויביו.

ובבוא המערכה האחרונה, כשהמוות לוקח את אדוניו בחיבוקו וגופו מוטל באדמה הקרה, גם אם כל חבריו האחרים ממשיכים להם בדרכם,

שם על קברו נמצא את הכלב האציל, ראשו בין כפותיו ועיניו עצובות, אך פקוחות בדריכות, נאמן ואמיתי,

אפילו עד מוות.

הרשומה מוקדשת לניו, האחד והיחיד.

החבר הכי טוב שלי והילד שמעולם לא היה לי.

אהבת חיי האמיתית.

ניו והכדור