מילה ותמונה

קיבלתי כמה עצות שלכאורה לא היו כאלה מוצלחות.

להירשם ללימודים הראשונים שלי, למשל.

למרות שזה היה יותר כמו הצעה כלכלית שלא יכולתי לסרב לה במצבי אז, אז זה לא נחשב.

להירשם ללימודים השניים, גם היה רעיון לא רע על פניו, למרות שגם שם אני לא יודע כמה עתיד יש לי.
"לך על זה". כן, בטח. כבר. כי יש לי כ"כ הרבה בטחון עצמי, אז כשאתה אומר לי "לך על זה", זה כ"כ ברור ופשוט. גם זו לא הייתה עצה טובה, לא משנה איך ניסחו את זה.

"אהבה זה הכי חשוב. אם יש אהבה, מנצחים יחד את הכל". בולשיט.
"כשאתה יורד מהסוס, תרד ככה (עם הדגמה)". שבוע אח"כ לא יכולתי ללכת. חייבת להיות שיטה יותר פשוטה לרדת מסוס.
"תנסה את המנה הזאת. היא מדהימה". ממש מדהימה. מה שהיה מדהים בה זה איך במשך שבוע כאבה לי הבטן אח"כ.
"תעשה לך חביתה, אתה ילד גדול". רק אל תשכח שלא שופכים מים על המחבת כשהוא עוד לוהט (או שהיא לוהטת? מחבת זה זכר או נקבה?). זה עושה אש בגובה שלך! אידיוט. בגיל 13 לא יכולת להבין את זה לבד?

אבל מצד שני...

בסופו של דבר, כיסיתי את ההוצאה של הלימודים מעיסוק במקצוע עצמו, אז זה הצליח.
בלימודים השניים גיליתי את ג' הקסומה, אז זה כבר שווה הכל.

ה-"לך על זה", למרות כמה מכות ממש קשות שקיבלתי מהעצה הזאת, זה מספיק שזה מצליח פעם אחת.
אהבה זה באמת הכי חשוב. בתנאי שאין שם אהבה יותר גדולה (המרק, ג'...). זה לקח שלמדתי על בשרי.
הירידה מהסוס אמנם כאבה, אבל בעת הרכיבה חוויתי חוויה מפחידה שהוא השתולל והשתלטתי עליו. פחד, אדרנלין, כל חיי עברו לפניי (טוב, אני קצת מגזים, אבל זכותי. זה הבלוג שלי...). זה היה מטלטל. חוויה חזקה, אז אסלח לה על הדרך שבה רצתה שארד מהסוס.
אז פעם אחת הייתה מנה לא טובה. זה בגלל שלא גילו לי שיש שם דברים שאני ממש שונא (מי מבשל תאנים ושם אותם בתוך חזה עוף?!). אבל בגלל אותה עצה בדיוק גיליתי את הרביולי בטטה, אז זה די מתקזז.

וסליחה! מגיל 5 אני עושה בייביסיטר, מחליף חיתולים, מאכיל, משקה ומטפל בשלושה תינוקות. אז כמעט שרפתי את הבית, אז מה? אף אחד לא מת מכמעט (אני די בטוח שזה לא נכון. למשל - מטוס שכמעט התרסק לתוך הים. כולם מתו. כי הוא כמעט לתוך הים, אבל ממש לתוך ההר...).

טוב, לא הייתה לי עוד רשומה שהרגשתי איתה פחות שלם, אבל אם אדם אחד בישראל חייך ממשהו שכתבתי כאן,
את שלי עשיתי..

הנווד.