מילה ותמונה

הדבר הכי עצוב ביום אהבה זה שבכלל יש יום כזה.

אם אנחנו צריכים יום מיוחד כדי ל"חגוג את אהבתינו", אבוי לנו.

תמיד העדפתי לשלוח מייל מחויך בבוקר יום ג' סתמי או להביא שוקולד שהיא (כל אחת מעברי) אוהבת, או לכתוב מכתב בכתב יד ולשים מתחת לכרית לאחרי שאני הולך.

תמיד העדפתי להתעלם מהיום הזה כמשהו מיוחד.

זאת בטח עוד מזימה של התאגידים הגדולים וחברות השוקולדים, מגדלי הפרחים וצורבי-דיסקי-שירי-טראש, כדי לסחוט עוד קצת כסף.

מה שמבאס זה שיש כאלה שנעלבות מזה שאתה בוחר להתעלם מה"חג" הזה.

מילא היית אומרת מראש שאת רוצה לעשות משהו, לא הייתי מסרב. אבל רק אתמול כתבתי לך כמה אני מאושר שאת חלק מחיי, אז למה סתם?

למיטב זכרוני, היום הזה פשוט היה תירוץ לאורגיה המונית בכרמים או לפחות משהו בסגנון ספיד-דייטינג.

את זה אנחנו רוצים לחגוג?

יש לי גם בעיה עם השם. "חג האהבה". עברית היא שפה כ"כ דלה.

תראו את הגויים. יש להם "ולנטיינ'ס דיי". איזה כיף להגיד את זה. איזו מילה רומנטית זו ולנטיין. רק בשביל לומר למישהי

לא בשביל לצאת לחפש אותה בכרמים. זה רק מנציח את השיטה שהיפים, הנועזים, הגבר-גבר ייצא עם שלישייה ואנשים ביישנים וחסרי בטחון יחזרו לבד הביתה.

למה לנו אין מישהו כמו ארוס (זה נשמע יותר טוב מקופידון. יותר... בוגר)?

למה אין לנו מישהו שיעזור לנו וישלח חיצי אהבה למי שאנחנו רוצים שתאהב אותנו בחזרה?

אתם באמת חושבים שאם אני יוצא לכרם יחד עם עוד חצי מיליון צעירים, היא תשים לב דווקא אליי? נו, באמת.

בואו נודה על האמת.

מתוך 25 שנותיי, רוב השנים לא הייתה מישהי בתקופה הזאת, וגם אם הייתה, לא תמיד הייתה לגמרי שלי, אז יכול להיות שאני סתם ממורמר.

אבל אני לא, אז בואו נתקדם...

בקיצור, אני אומר - אם יש לכם אהוב/ה, תאהבו אותו כאילו זה היום האחרון שלכם יחד.

תכבדו אותו, תקבלו אותו כמו שהוא, תסלחו לו על השגיאות הקטנות שקורות לכולם. תעריכו את הוויתורים שהוא עושה עבורכם. צאו מנקודת הנחה שהוא עושה את אותם דברים בדיוק עבורכם (ואם לא - הוא לא ראוי לכם).

חוץ מזה, בשבוע הזה יש לפחות מאורע אחד יותר חשוב (יומולדת. לא משהו שחוגגים בד"כ, אבל השנה אנחנו אופטימיים).

תאהבו כל יום כאילו אין מחר.

אל תשתמשו ביום הזה כתירוץ להיות טובים לאנשים שאתם אוהבים.

הרי אין זמן יותר בנאלי לומר "אני אוהב אותך" מהיום הזה.

תנסו להגיד את כשקשה. תנסו להגיע למקום העמוק הזה בזמנים הרעים. אם עדיין תאהבו דרך הקשיים שיש בשני עולמות שמתחברים, אז זה ראוי לומר "אני אוהב אותך".

יש נקודות בחייו של קשר שבו יש למילים האלה משמעות.

בגילוי (אני יושב בחדר, שומע "הקולות של פיראוס", ואז זה נפל - אני פאקינג אוהב אותה!).

בקשיים (למרות שאת זבל של בנאדם וחלאת המין האנושי ואת מתעללת בי, אני עדיין אוהב אותך. אבל זו אהבת בוסר, לפני שברון הלב הראשון, שעדיין מאמינים שאהבה זה הכל).

ביום רע במיוחד (כי את עצובה ואת צריכה אותי לצדך. את מרגישה שכל העולם נגדך ואת צריכה לדעת שאני כאן).

ביום סתמי (כי כיף לקום בבוקר ולראות על המקרר מדבקה שאומרת "אני אוהב אותך". זה קיטש, אבל חביב).

בסוף (כשצריך לבחור בין הלב להגיון, המילים האלה יכולות להטות את הכף. לא תמיד זה עובד, אבל לפעמים זה נותן כוח להתחיל הכל מחדש ולקוות להגיע למקום טוב יותר).

בזכרון (כי אחרי שסלחתי לך על הכל והלב החלים, אני מעדיף לזכור את הטוב שבך. זאת לא בהכרח אהבה "התאהבותית", אולי יותר אנושית, אבל זה לא פחות חשוב).

הנווד.

טוב, עכשיו כמעט 4, מה שאומר שכתבתי את הרשומה הזאת לפני חצי שעה בערך, ורק רציתי להבהיר שאני בעד הקונספט של אהבה.

אני חושב שזה דבר מדהים - הרגש, התחושה, החוויה.

אני פשוט לא אוהב את זה שאנחנו צריכים יום אחד ספציפי כדי לומר לציין את האהבה שלנו...

שלא יצטייר מהרשומה הזאת שאני אנטי-אהבה. ההפך הוא הנכון.

אני אומר אהבו 365 ימים, לא רק יום אחד.

הבנו אותי? אחלה...