מילה ותמונה

כמה מהר תרוצי אם האיש שפגע בך ירדוף אחרייך שוב?

כמה בשקט תהיי כשתתחבאי מתחת למיטה והוא בדיוק ייכנס לחדר?

מסתבר שיש טראומות שלא עוברות מהר כ"כ, אם בכלל.

בלתי נתפס שאת זו שצריכה לברוח.

בדיוק שתת האדם הזה ייתן את הדין, את צריכה לקום וללכת.

במדינה רקובה שבה עבריין מין מקבל 9 חודשי מאסר (!!!) יכול לחזור לשכונה,
לחנות שלו נכנסות מדי יום עשרות-עשרות ילדות מבתי הספר הסמוכים,
ואף אחד לא אומר כלום.

אני לא יודע אם מישהו בכלל יודע.

האיש הוא פאקינג עבריין מין,

למה את צריכה לברוח מהבית שגדלת בו?

יש דברים שאני לא מצליח להבין.

כמו המושג הקלוש הזה "צדק".

אני לא מאשים אותך, את מבינה.

אני מאשים את המערכת, אני מאשים את כולם.

אני מאשים את הבן זונה שאני מאחל לו מוות כואב ומייסר.

אני מאשים את בית המשפט שלא הבין את החומרה של מה שעשה.

אני מאשים את אבא שלך שלא פירק לו את הצורה.

אני מאשים את האחים שלך שלא עשו את אותו הדבר בדיוק.

ואת...

אני מבין את החרדה בכל פעם שאת עוברת מולו.

אני מבין שזה בלתי נמנע, הרי גאון אחד החליט שהוא "נענש" מספיק.

אותו גאון לא מבין שאת הקורבן פה.

המערכת עקומה, רקובה.

הארץ איומה ואוכלת יושביה.

כולם אשמים,

את זאת שצריכה לברוח מהבית.

איפה הצדק?