מילה ותמונה

במקום שבו אתה תמיד מפסיד.
במקום שבו אתה תמיד טועה.
במקום שבו אתה תמיד לא שייך.
במקום שבו אתה תמיד יוצא לא בסדר.
במקום שבו יורקים עליך.
במקום שבו למילה שלך אין משמעות.
במקום שבו לקיום שלך אין משמעות.

במקומות כאלה אתה לא צריך.
אז מה אם פעם קראת לזה בית ולאנשים בו קראת משפחה?
זה אומר שבית זה מקום טוב?

ומי אמר שהמילה "משפחה" מכפה על כל היתר?

שיזדיינו כולם.
קח את הדברים ולך.
תכניס אותם לעמודים המגיעים להם בדפי ההיסטוריה שלך.
העמודים על הצוררים.
עם הרופא הנאצי שעשה לך את הניתוח והמורה שהשפילה אותך בכיתה י'.

באותם עמודים שבהם אף אחד לא מדפדף כי הם לא ראויים.

תשבע לעצמך שביום שתקח את הדברים שלך ותלך מפה,
לא תחשוב עליהם, לא תדבר עליהם.
בטח לא תדבר איתם.

זה קשה, אני יודע.
אבל אין ברירה.
צריך לחכות עד אז.
לפני זה מסובך, שהרי הם הורגים אותך בכל יום שעובר.
איך אתה יכול שלא לחשוב עליהם ולקלל אותם בלבך?
הזונות...