מילה ותמונה

בת מלך לא תראה עם סנדלר.

אם אין לך דירת סטודיו בלונדון או בוטיק בפאריז - תשכח מזה.

תתרכז בסנדלריה שלך, עדיף.

החיים שלה נראים כמו סרט של מג ראיין עם סקס אפיל של מוניקה בלוצ'י.

WAY out of your league.

השירים לא משקרים.

זאת שגורלה לא בידיה בשיר,

לא מרוצה גם בחייה.

זה עצוב, אבל זה המזל שלה בחיים.

הלוואי ויכולתי להתקרב ולשנות, אבל זה לא תלוי בי.

הצפון הרחוק יותר רחוק ממה שהמפה מראה

יש שם דרישות אחרות.

לא משהו שאיש פשוט יכול לתת.

אין דרך להתקרב, הקירבה היא רק ליפי הבלורית והתואר.

בינתיים נחבר עוד סוליה לנעל זולה תוצרת טאיוון.

גיבורי על הם רק וירטואלים

עובדה.

נעלמים לימים, באים רק כשממש צריך.

אני מדמיין לעצמי את האיקון של החיבוק העצוב בשמי הצפון, כמו בבטמן.

אני אוהב גיבורי על. אני רוצה להיות גיבור על של מישהי.

לך תבין אנשים

"אתה נפלא, אתה מקסים, אתה קסום אתה נהדר"

אבל היי, שלא יעלה לך לראש.

אתה עדיין סנדלר.

לפני שאתה מתחיל לחלום שוב, ספור לפחות עד שלוש (מיליון, אתה קשה קליטה לעיתים).

הסנדלר מאוהב בנערה עם...

נעלי גוצ'י וחולצה של ארמני,

מעיל של ורסאצ'ה,

שקוראת ספרים של דוסטויבסקי ושומעת את המוזיקה של ליברצ'ה.

עדיף שתחזור לחנות, הבת של גברת לוי מתחתנת, היא צריכה את הנעליים.

4 לפנות בוקר, זמן לישון

אבל במקום זה המחשבות נודדות למקומות של "אילו".

"אם לא היה "אילו" בחיים, הם היו משעממים"

אמרה וידעה.

אבל לפעמים זה יכול לגרום לנדודי שינה. יש דברים שצריך להגשים.

סקרים אצל אחרים מגלים לך מה אתה מפספס

חבל.

היה יכול להיות כיף.

מסתבר שהדברים הרבה פחות מורכבים אצל הרבה אנשים.

רק אלה שסביבי מרגישים כמו ציור של דאלי.

דרושה

יפה וחכמה,

אינטלגנטית ואנושית,

מתוקה ונפלאה,

ושתלעס בפה סגור.

אקוסטי זה סקסי

פנטזיה: לנגן מולה בסלון.

רק אני והגיטרה. הרפרטואר כבר ידוע.

אני בלי חולצה, היא בלי בגדים.

אחרי הזיון הכי מושלם בהיסטוריה.

סודות הם חלק אינטגרלי מהאנושות

לא מגלה לכם 10 אחוז מחיי האמיתיים.

לא מגלה לחיי האמיתיים אחוז אחד ממה שאתם יודעים.

מין חשבון מעוות שכזה.

מתאהב, שונא, נשבר, צוחק ונהנה כאן. חי שם.

שתוק כבר, נודניק

מזמם לי כל היום בראש ואין לי כוח לשמוע אותו.

אמר פעם מישהו " הרבה יותר נוח לי לבקר אנשים מאחורי הגב".

מבין אותו טוב מדי.

הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לומר: סליחה, אתה מפריע.

מהר יותר, גבוה יותר, רחוק יותר

חרא אולימפיאדה. חרא כדורגל. חרא הכל.

היורו הציב בפנינו סטנדרט כמעט בלתי אפשרי.

יום חמישי הנוק-אאוט הראשון.

משחק עוד רבע שעה, הראש כבר שם.

אם אתה עושה את זה, תעשה את זה כמו שצריך

אל תשיר כמו מלאך רק בשביל לקלל אח"כ כמו מלח.

אל תבנה מגדל בחול רק כדי לקפוץ עליו כמו קאמיקזה.

אל תכתוב שיר רק בשביל לספר שאתה לא יכול לכתוב שיר.

אל תתאהב רק בשביל לגלות אח"כ שמעולם לא היה לך סיכוי.

אל תלך רחוק מדי

בחלומות שלך, בנסיעות שלך, בדרישות שלך, במלחמות שלך.

הרבה יותר קשה לרדת מהעץ הגבוה מאשר לטפל עליו.

לפעמים גם בקשת סליחה לא עוזרת.

לא כולם יודעים לסלוח כמוך.

תהיה ריאלי.

אתה סנדלר, אל תתאהב בנסיכות.

אתה סנלדר, אל תכתוב אגדות.

אתה סנדלר, אל תפנטז על עולמות רחוקים.

אתה סנדלר, תסנדלר.

ולמרות הכל, הכל בסדר.

אחרי שעושים את מה שעושים 26 שנה,

מבינים שזה כל מה שיכולנו להיות בחיים האלה.

אם יכולת לשנות, היית עושה את זה.

אם לא יכולת לשנות, נידונת לחייך שלך. זה לא תמיד רע.