מילה ותמונה

"עוד אני פוסע לחפש אחריה,

 אהבת חיי,

 ואני יודע - תמה העונה,

 תמו נעוריי"

עם גיטרה קלאסית עם מיתר על סף קריעה,

אני ממתיק לך משירי יהורם גאון בזיוף נוראי.

את מעדיפה את "אלף נשיקות" כי אם אנחנו כאן, זה בטח בגלל שאנחנו שם.

"תמה העונה, תמו נעוריך,

 אך תמו נדודיך"

את מתעקשת, כשאני לא מפסיק את השיר באמצע.

אני מחייך וממשיך, ואת נכנעת ומצטרפת אליי.

"אנחנו צריכים לעשות טיול לירושלים"

"כן. ברור. מחר"

"באמת. אני לא צוחק"

"למה?"

 אני עושה קנאקים, משחזר את הקצב הנכון ממשחקיה של בית"ר המתועבת, ושר:

"מעל פסגת הר הצופים, אשתחווה לך אפיים"

את צוחקת.

"מטומטם"

אני ממשיך:

"אלפי דורות חלמתי עלייך,

 לראות, לזכות, באור פנייך"

הפזמון מזכיר לי יותר מדי את המזרחי מטדי, ולזה אין סיכוי שאשוייך,

אז אני עובר לשיר הבא.

"התחילה תקופת יהורם גאון?" את שואלת בחשש.

אחרי שעברת את תקופת אליוט סמית, יוסי בנאי, ג'ף באקלי, הגשש החיוור, ושלא נדע - אדם (אבל רק 4 שירים), את קצת מודאגת.

"נו, אני יודע שאת לא סובלת"

"כן, אבל את הגבול אני מותחת ב'רוח שטות'", את מציבה תנאים.

אני מניח את הגיטרה.

"התעייפת?"

"לא"

"אז עוד שיר אחד"

"מה בא לך?"

"אתה ראשון, כפרה!"

אני ניגש למחשב ונותן לשיר להתנגן, שם כובע בצורה מטופשת

ושר עם יהורם גאון ומלווה את זה בריקוד על הספה, על השולחן, על המדרגה שחשבת שתשמשי בה,

אבל צריך שתהיה כרס בשביל שיהיה מה להוריד, ואת מטר שבעים ומשהו של שלמות.

את מצטרפת אליי ואנחנו די משתוללים.

זה הכי טוב, כשאנחנו ככה.

הפלאפון שלי מצלצל, "black black heart" זה ממש לא יהורם גאון.

האווירה מתפוגגת.

השיחה מסתיימת,

את מחממת.

יהורם גאון זה טוב,

אבל לא ידעתי שזה מה שעושה לך הרינגטון...