מילה ותמונה

המילים שאמרתי לך היום, הסערות שעוררת בי היום,
העיבוד הבלתי פוסק של הפנטזיה עלייך שקיבלה היום מימד חדש,
מתנקזים לשורה אחת של ארוס רמאזוטי.


לפני שנים באחר צהריים כשהחברים נפגשו, אני הלכתי לספריה העירונית ומילאתי את השולחן בסדרה של מילונים איטלקית-עברית.
הוצאתי את המחברת עם המילים של השיר, ותרגמתי מילה, מילה, שורה שורה.
כדי שהמילים יעשו שכל השתמשתי בכישורי סידור המילים שאנשים אומרים שיש לי.
ככה אני יודע את האיטלקית שלי.
ככה וקללות של מאורו טאסוטי שנשמעו היטב במונדיאל 94 (כמה סמלי). 
'אבא, מה הוא אמר?'
'אני לא יכול להגיד ליד אמא. היא לא מרשה'
'אמא, לכי לחדר'
'מה לכי לחדר, גם אני רוצה לדעת מה הוא אמר'
'מזדיין בתחת'.
כך, קצת לפני גיל 13, למדתי את הקללה הראשונה שלי שלא בעברית/אנגלית/ערבית.
שנים של צפייה בליגה האיטלקית עשו את שלהם, ואני יודע עוד כמה מילים, אבל לא עוד קללות, וחבל.


התיישבתי מקודם וניגנתי מוזיקה כדי להרגיע את המוח מהכל וממך,
והשיר הישן של רמאזוטי הופיע בפלייליסט. ככה במקרה, כאילו שלא גררתי אותו לשם שני שירים קודם לכן.


השיר הזכיר לי שהייתי נער עצוב. בלי הרבה חברים.
היום קראת לי גבר עצוב ואמרת שאת רוצה להיות חברה שלי.
נזכרתי איך פעם הייתי ממיין מילים.
היום המילים ממיינות את סקאלת ה'אני' שלי.
נזכרתי שהייתי כלום.
היום הרגשתי מישהו.
את רצית לחבק אותי היום.

שורה אחת שניגנתי שוב ושוב, ובסוף נשארתי עם מילים של מישהו אחר בשפה אחרת.
אני לא בטוח לגבי התרגום, מצאתי כמה גרסאות, אבל זה אומר את מה שרציתי שאני רוצה ללחוש לך באוזן:
אני אמציא לך מילים ללא פשר
שאת תביני היטב.
אני אספר לך את המעשה באותו מלך
שמת כשלא יכול היה לפגשך.
Ne me quitte pas.
עוד לא. לא עכשיו.
עוד לא.

רציתי לומר לך שאת טובה מדי מכדי להיות אמיתית
ושאני לא יכול להסיר ממך את העיניים.
ושלגעת בך זה כמו להתכסות בכרבולית בערב קריר.
ולנשק אותך זה כמו לטעום מנגו בגן עדן.

רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך,
ואם זה בסדר, אז גם שאני צריך אותך בלילות מסויימים.
הו, ילדה יפה שלי, אל תגרמי לי להתחנן.
תני לי לאהוב אותך, בייבי.
תני לי לאהוב אותך.

כי את טובה מכדי להיות אמיתית.
ואני לא יכול להוריד את העיניים ממך.
וללטף את לחייך.
ואני מודה לאל שאני חי.
את טובה מכדי להיות אמיתית.
אני לא יכול להפסיק להסתכל עלייך.

אלה יכולים להיות הטרטלס או ניל סדקה או הו-אבר שישיר את זה (ואני לגמרי אקח חירות יצירתית כשאני כותב אותו בעברית),
הם לא יכלו להגיד את זה יותר טוב ממני עכשיו.

אנשים קוטלים אותי על מה שאני חושב, איך שאני מתבטא ובאופן כללי על הקיום שלי,
אבל כשזה קורה, זה ברור לי שלסחוט ממך חיוך מעלים אותם, וש, עם כל הכבוד והערכה, יזדיינו.
אלה החיים שלי ואחיה אותם בדרכי ואמות אותם בדרכך, שכוב על איזה כביש כשאת עוברת עם הסמיטריילר שהיא החלק הזה באישיות שלך.

"השכם בבוקר אני קם להתגלח / אני רואה טמבל ממולי /
 מה הוא רוצה, עם מי הוא מתווכח? / הרי בעצם הטמבל זה אני"
שר דני סנדרסון.
ואני טמבל וקטנוני ולבד ובלעדייך עדיין ואולי זה לתמיד.
אתמול ראיתי את אלוהי הכדורגל במלוא תפארתו.
עם אלוהי המוזיקה אני בקשר כבר שנים.
אלוהי הנפש שלי ואני מסוכסכים.
רק אותך אני ממשיך לפספס.

אבל את הפוסט הזה אני מסיים עם השיר שעכשיו מתנגן בפלייליסט שלי.
מסיבה קוסמית כלשהי, אני קצת אופטימי עכשיו.
אולי זה כי וויין רוני משחק וזה תענוג השנה. אולי כי אנשים נחמדים כותבים לי עכשיו.
אולי זה כי אני עדיין בהיי מההתגלות של ליאו מסי אתמול.
אולי זה כי סוף סוף הצלחתי לכתוב. אולי זה כי היום הקשה הזה נגמר.
אולי זה כי... לא יודע.
אולי זה כי חשבתי עלייך וזה לא עשה אותי עצוב.

את טובה מכדי להיות אמיתית.
לפחות תהיי חלום מתוק ולא סיוט מריר, לא?

איך יכולת לומר לי,
שיש פה בדידות והשמש אף פעם לא זורחת?
אם היית נותנת לי רגע יד,
הייתי לוקח אותך ברחובות בת ים
ומראה לך משהו
שהיה משנה הכל.

בבית קפה יושב אחד,
זה כבר רבע לחצות.
אותו אחד שיושב שם כל יום
ומסתכל על העולם דרך הזכוכית של כוס הקפה שלו.
כל סיבוב לוקח שעה,
בסוף הוא מדדה הביתה לבד.

והגשם בוכה פה, קצת מעורר רחמים,
על עוד קורבן מלחמה שנשכחה
ועל העולם שלא אכפת לו.

כי אלה רחובות לונדון ואלה רחובות בת ים,
ואלה רחובות כל מקום שהיינו יכולים ללכת בהם יחד.

ולא היית יכולה לומר לי
שאת בודדה והשמש אף פעם לא זורחת.
אם היית נותנת לי רגע יד,
הייתי לוקח אותך ברחובות כל העולם
ומראה לך משהו
שהיה משנה הכל.

אבל הקלפים התערבבו הערב.
אנגלי בניו יורק וזרה בלונדון,
ואני מציע לך סקס אפיל של ריביירה ים תיכונית.
בלי זיפים שהלילה גולחו,
בלי כרכרה עם סוס, אבל אוטו עם אריה.

המרחק שלך מהבית יעשה אותך עצובה כשתראי את הגלים.
המרחק שלך ממני ייראה לך מוגזם כשהם ייגעו בכף רגלך.
את תתקרבי, לא מעודנת, לא מנומסת. מתקרבת.

ולא תהיי בודדה,
והשמש שלא זורחת לך בגלל שזה חצות, עומדת בשער, מתה לבעור לך.
את תתני לי את ידך ותובילי את ידי,
והייתי לוקח אותך בחופה של בת ים,
ועושה איתך משהו
שהיה משנה הכל.

כשתחזרי לרחובות העיר שלך,
תזכרי בספסל שמול הסופרמרקט בעיר שלי.
את תשבי על ספסל בעיר שלך,
ותזכרי בסיפורים שלי על נשיקות ראשונות על קרוסלה.
את תלכי, כי ליידי הולכת ואף פעם לא רצה,
ותזכרי שאמרתי לך שאת רק צריכה לעלות על רכבת, כל פעם שאת רוצה.

ולא תהיי בודדה עוד,
ותמיד תזרח לך שמש,
ותמיד תהיה יד שתחכה לך
ותיקח אותך ברחובות בת ים
ותראה לך משהו
שישנה לך את הכל.