מילה ותמונה

כתבתי שירים והרגשתי חשוב.

עם סיגריה ביד
וכוסית וויסקי ליד,
כתבתי שירים והרגשתי חשוב.

היא נכנסה אל החדר עם חלוק קצת פתוח וקצת שקוף.
מתחת לא לבשה דבר וגם לא ניסתה להסתיר את זה.
היא הניחה ידיים רכות על צווארי, ולרגע הרגשתי נופל.
ציפורניה חרשו ברכות בשערי, ולרגע הרגשתי נודד
בין עננים ושדות ירוקים וכל דימוי של גן עדן שיכולתי לעלות בדעתי.

לקחתי לי רגע להנות, ועוד רגע להישאר.
עצרתי אותה רק רגע אחד לפני שהייתי מתמכר.
"אני צריך לכתוב עכשיו, המילים מחכות לי".
ידיה ירדו מרום ראשי לכיוון ערפי נגעו בקצה גבי ועזבו.
היא נעלמה רק לרגע וחזרה עם מוזיקה.

לאט לאט פרמה את שרוך החלוק
ולאט לאט הזיזה את האגן.
שאפתי אוויר מלוא הריאות,
לגמתי מהוויסקי ועצרתי לראות.

המילים עצובות, אבל הקצב גורם לה לזוז.
פתאום היא עצרה,
יצאה וחזרה,
ומוזיקה אחרת התחילה להתנגן.

בלי לזוז המון, היא הלכה והחלוק גלש לרצפה.
עירומה ניצבה מעליי, ואני נזהר לא לגעת.
היא מתקרבת וטבורה מול אפי.
אני שואף אוויר מלוא הריאות,
וריח גופה מערפל חושיי מלהיות.

היא השעינה אותי לאחור, לגמרי חסר משקל.
התיישבה עליי ורכנה אליי לנשק.
דומם מעוצמתה,
המום מיופייה
ועצוב מעתידי,
אני רק עוצם עיניים ונכנע.

ידיי לצדי גופי, לא מעז לגעת.
יודע שכשאגע, לא אוכל לחזור עוד למילים שלי, שמחכות כ"כ לצאת.

והיא מלטפת את גופי, ומפתה,
ומפשילה מכנסיי ומכניסה,
ושדיה לפניי ועיניי עצומות והריח שלה ואדי הוויסקי מעבירים אותי על דעתי.

"תלחש לי" אמרה,
ואני יכול יכולתי רק לשתוק.
"תלחש לי" ביקשה,
ואני יכולתי רק להסתכל בעיניה.
"תלחש לי" התחננה,
ואני עצמתי עיניים, מתאפק לא להתפרק.

היא נשארה יושבת עליי גם אחרי שגמרנו.
נוטפת, מחבקת ומלטפת,
וידיי מלטפות את גבה וישבנה.

"תגיד לי" היא התחננה, ואני לא העזתי לדבר.
ידעתי מה רצתה לשמוע, ולגמרי הייתי מוכן להגיד,
אבל המילים שלי כמו כעסו עליי, מסרבות לצאת.

בבוקר למחרת, בחדר עם ריח סקס ושינה,
עם סיגריה ביד
וכוס קפה ליד,
גמרתי את השיר שהתחלתי לכתוב,
כמו מודה לראשונה באמת שניסיתי להסתיר כל הזמן.

"אהבתי כבר איננה,
 אהובתי עוד כאן,
 ואני אובד בין ללכת או לשוב,
 עבד למילים שמשאירות אותי חשוב".

כל החטאים כולם נמחלו לי כבר, עת שילמתי מחיר שלא הולם את פשעיי.
כמו מאסר עולם על גניבה ממכולת, כך שילמתי ביקר לי על עוולות קטנות שעשיתי.
חובות על חטאים קדמונים כבר שילמתי, וחובות על חטאים גדולים לא היו לי.
ובכל זאת, הקארמה, אלוהים, החיים או מי שלא יהיה המעניש, לקח ממני את המחיר הכבד מכל.

ועכשיו אני רוצה לגבות את החוב שהקיום חייב לי.
לחטוא כמו אחרון הבני זונות בבר שכוח אל, איפה שלחיים אין ערך והאפס הוא מלך*.
אני רוצה לזיין, להשתכר, להסתמם, לגנוב ולדרוש את מה שהם חייבים לי.

אז כשתכנסי בדלתי, אשכח את המוסר.
אדביק אותך לקיר, כמו שהבטחתי לך, וארים את חצאיתך ואקרע את תחתונייך, כמו שאני יודע שאת רוצה.
כמו שאת מתחננת אליי כבר ימים.
ואת תשכחי מאיפה באת ואני אשכח לאן אני הולך,
ואת כל מה שמצטבר כבר חודשיים, אשחרר בתוכך.

ונתנקה ונתלבש,
ונשב ונשתוק
ואת תסתכלי עליי ותתהי "מה לעזאזל עשיתי",
ואסתכל עלייך ואחשוב "ממש לא אכפת לי".
את תשימי עליי ראש, כמו למצוא נחמה דווקא בתוך הצער שלך,
ואני אלטף אותך, כמו בוזז שמתבשם מהשלל לא-לו.

את תפתחי את פיך ותתנצלי על איך שאת, ותנשקי אותי כדי לפצות.
ידיי יחפנו שדייך ואני אתעלם מכל מחסום או משבר מוסרי שיש בסיטואציה.
הפעם אני לא מתחרט. אני הולך עד הסוף.
השבועות שלך הן הבעיות שלך.

כשאת פה את שלי ואני לגמרי אגואיסט.
אטעם אותך כי אני צמא לך.
ואגע בך כי מגע עורך נעים לידיי.
ואזיין אותך כי אני צריך להרגיש אותך סביבי.
את תגמרי כי אני אוהב את הרעד שלך.
ואת תחייכי כי אני אוהב את החיוך שלך.
אני אחטא בשבילי, רק בשבילי.

בפעם הבאה אחשוב רק עלייך.
עכשיו אני רוצה לגבות את החוב ששייך לי.
את האהבה שמגיע לי לקבל.

*כנאמר ב"גשם כבר עומד ליפול" הרלוונטי מאי פעם במציאות העגומה שלנו.

השארנו את התהילה לאלים ואת הפאן בעלים
ואת המילים בספרים ואת המנגינות בשירים
ואת הבגדים על החוף ונכנסנו עירומים לים.

בפיסת מים שחורה, לא רחוק מפיסת המים המוארת על ידי הירח,
יכולתי לראות כל טיפת מים שזולגת ממצחה לכיוון זווית שפתיה.
התקרבתי קרוב
והייתי קרוב
והיא כרכה את רגליה סביבי, וגל גדול הרים אותנו למעלה
ואח"כ הנשיקה שלה הרימה אותי למעלה
וידי על ישבנה הצמידה אותה אליי צמוד.

היא גנחה בשקט, ואני ניגנתי לי את השיר המתאים בראש.
היד שלי עברה על גבה, והיד שלה כיוונה אותי לתוכה.

יצאנו מהמים וקפאנו מקור.
שכבנו במקום ש-50 מטר ממנו רואים את השמיים רק כפיסה שחורה,
וראינו כל כוכב וכוכב מנצנץ במרבד הזה.

שתינו קצת מיץ, לא היינו צריכים אלכוהול כדי להשתחרר מעכבות,
ושתינו אחד מהשני, לא היינו צריכים אלכוהול כדי לטשטש טעמים.

חזרנו הביתה ברגל, מקווים שהחול יאבד עניין בדרך הארוכה ולא יבוא איתנו עד הבית.
כל הדרך שרתי בראש את השורה הזאת שלא העזתי להגיד -
תגידי, זה יהיה כ"כ מטורף אם אעשה אותך יקירתי?
לילה כ"כ יפה, למה להרוס אותו עם האמת?