מילה ותמונה

לאחרונה נזכרתי בליאון.
לא, לא זה מ'האח הגדול'. אנחנו קצת יותר עמוקים מזה.
גם לא ליאון מהסרט 'ליאון', שהוא סרט אגדה, חובה ופשוט אי אפשר להסביר אותו במילים.
התכוונתי לליאון מ'חתולי הרעם'.
החבורה היחידה שהייתה מנצחת גם את חבורת 'צוות לעניין' אפילו אם יקבלו שחקן חיזוק בדמותו של מקגיוור (סעמק, לא מצליח לרשום את השם שלו, אבל כולכם מכירים).
ואז שטתי במחוזות הזכרון לכל החבורה:
הזקן שאני לא זוכר את שמו.
טיגרה (הטיגריס), פנתרו (הפנתר), צ'יטרה (נו, אני צריך לגלות לכם?) והשניים האהובים עליי – בנגלי (הבנגלי) ופומירה, שאני כמעט בטוח שהיא הייתה פומה, אבל אני לגמרי בטוח שהיא הייתה שווה (חוץ מעניין פאות הלחיים...).
זה הזכיר לי גיבורי על נוספים מאותה תקופה -
פומיקי
טיפטיפ וטיפטיפון
טוב טוב הגמד ואחיו דןדין (איך רציתי שתהיה לי חיית מחמד כמו זריזי!)
רובימא, שאף אחד לא באמת זוכר חוץ ממני.
שמש
הדבורה מאיה
נילס האגדי (נכון אקה מזכירה את גולדה מאיר?!)
בל וסבסטיאן
עמיקו
דנבר הדינוזאור האחרון (ריספקט)
צעירי בוורלי הילס
בלינקי ופינקי
הנעלולים
דביבוני היער הירוק
בזיק ויויו
הזרבובים
רוני וליטל (תמיד הייתי לטובת הרשע, בסיפור הזה)
בינבה (או בימבה? אני עד היום לא יודע)
סוסוני הפלא (חדי קרן צבעוניים ומתקתקים להפליא, אין דברים כאלה וחבל שכך)
מוש השור
ערי הזהב הנסתרות, עם השיר המרגש שהיה בפתיחה ובסיום
רוב דמויות רכבת ההפתעות, במיוחד הכלב המעופף (הוא פשוט היחיד שאני ממש ממש זוכר ובטוח שהוא משם)
טאו טאו האגדי, עם הסיפורים היפים של אמא שלו
כוח המחץ, שאם הייתה יחידה כזאת בצה"ל – אליה הייתי רוצה להתגייס.
מקרון 1, שאם הייתה יחידה כזאת בנאס"א – אליה הייתי רוצה להתגייס (עם עדיפות ברורה לכוח המחץ... רק השם שלהם עושה לי צמרמורת).

אין פואנטה לפוסט הזה ולרשימה הזאת.
פשוט נזכרתי בליאון.
לא זה מ'האח הגדול' וגם לא זה מהסרט 'ליאון'.
אלא ליאון הראשון, אבי גיבורי הפעולה והאנימציה של ילדותי,
אז הנה לכם סקירה מחיי התרבותיים עד גיל 12, בערך, אני מניח, פלוס מינוס.

לפני עידן המחשב וכשלא היו מרשים לנו להישאר כשכבר מחשיך.
לפני כל הזבל שמשודר היום בטלוויזיה.
הטובים היו מנצחים, הרעים, אם בכלל היו כאלה, היו מפסידים.

בטוח יש עוד שהייתי יכול לדלות מהזיכרון או לרמות ולחפש בגוגל, אבל הלכתי על המקור – האחורה הזמין של המוח.
היה נעים להיזכר...

ונסיים בקריאת
thunder
thunder
thunder cats
OOOO!!

לאחרונה נזכרתי בליאון.
לא, לא זה מ'האח הגדול'. אנחנו קצת יותר עמוקים מזה.
גם לא ליאון מהסרט 'ליאון', שהוא סרט אגדה, חובה ופשוט אי אפשר להסביר אותו במילים.
התכוונתי לליאון מ'חתולי הרעם'.
החבורה היחידה שהייתה מנצחת גם את חבורת 'צוות לעניין' אפילו אם יקבלו שחקן חיזוק בדמותו של מקגיוור (סעמק, לא מצליח לרשום את השם שלו, אבל כולכם מכירים).
ואז שטתי במחוזות הזכרון לכל החבורה:
הזקן שאני לא זוכר את שמו.
טיגרה (הטיגריס), פנתרו (הפנתר), צ'יטרה (נו, אני צריך לגלות לכם?) והשניים האהובים עליי – בנגלי (הבנגלי) ופומירה, שאני כמעט בטוח שהיא הייתה פומה, אבל אני לגמרי בטוח שהיא הייתה שווה (חוץ מעניין פאות הלחיים...).
זה הזכיר לי גיבורי על נוספים מאותה תקופה -
פומיקי
טיפטיפ וטיפטיפון
טוב טוב הגמד ואחיו דןדין (איך רציתי שתהיה לי חיית מחמד כמו זריזי!)
רובימא, שאף אחד לא באמת זוכר חוץ ממני.
שמש
הדבורה מאיה
נילס האגדי (נכון אקה מזכירה את גולדה מאיר?!)
בל וסבסטיאן
עמיקו
דנבר הדינוזאור האחרון (ריספקט)
צעירי בוורלי הילס
בלינקי ופינקי
הנעלולים
דביבוני היער הירוק
בזיק ויויו
הזרבובים
רוני וליטל (תמיד הייתי לטובת הרשע, בסיפור הזה)
בינבה (או בימבה? אני עד היום לא יודע)
סוסוני הפלא (חדי קרן צבעוניים ומתקתקים להפליא, אין דברים כאלה וחבל שכך)
מוש השור
ערי הזהב הנסתרות, עם השיר המרגש שהיה בפתיחה ובסיום
רוב דמויות רכבת ההפתעות, במיוחד הכלב המעופף (הוא פשוט היחיד שאני ממש ממש זוכר ובטוח שהוא משם)
טאו טאו האגדי, עם הסיפורים היפים של אמא שלו
כוח המחץ, שאם הייתה יחידה כזאת בצה"ל – אליה הייתי רוצה להתגייס.
מקרון 1, שאם הייתה יחידה כזאת בנאס"א – אליה הייתי רוצה להתגייס (עם עדיפות ברורה לכוח המחץ... רק השם שלהם עושה לי צמרמורת).

אין פואנטה לפוסט הזה ולרשימה הזאת.
פשוט נזכרתי בליאון.
לא זה מ'האח הגדול' וגם לא זה מהסרט 'ליאון'.
אלא ליאון הראשון, אבי גיבורי הפעולה והאנימציה של ילדותי,
אז הנה לכם סקירה מחיי התרבותיים עד גיל 12, בערך, אני מניח, פלוס מינוס.

לפני עידן המחשב וכשלא היו מרשים לנו להישאר כשכבר מחשיך.
לפני כל הזבל שמשודר היום בטלוויזיה.
הטובים היו מנצחים, הרעים, אם בכלל היו כאלה, היו מפסידים.

בטוח יש עוד שהייתי יכול לדלות מהזיכרון או לרמות ולחפש בגוגל, אבל הלכתי על המקור – האחורה הזמין של המוח.
היה נעים להיזכר...

ונסיים בקריאת
thunder
thunder
thunder cats
OOOO!!

אין דבר יותר מעצבן בעולם מהפרסומות של פוקס.

אדם יושב וחושב על כמה חרא לו. כותב פוסט שלם על איזה מגעילים היו לו הימים האחרונים.

רועד מעצבים, מזיע במבוכה. קשת רגשות שלילית שלמה.

ואז באה הפרסומת המעצבנת של פוקס, שמעצבנת בדיוק כמו הפרסומת המעצבנת הקודמת של פוקס (סוף עונה, סוף עונה. תזדיינו לי מהמסך, זונות!) ומכניסה הכל לפרפורוציות, ואני כבר לא עצוב, חסר בטחון, מלא רחמים עצמיים, חלש, עלה נידף וכו'.

אני פשוט עצבני על הפרסומת המעוותת והנוראית הזאת, שהחשק היחיד שהיא עושה לי בנוגע לפוקס היא לגשת לקניון הסמוך לביתי עם פחית בנזין (נפט זה יקר), ולשרוף את החנות המגעילה הזאת.

מי הקופירייטר הגאון שהגה את זה? מי מנהל הקריאטייב היותר-גאון שאישר את זה? כמה זמן לקח להם לחשוב על ההברקה הזאת?
כשאני עושה מודעה שמתפרסמת בעיתון או מופיעה בשלט חוצות או משהו, אני מאוד גאה בי. אני אומר למי שיושב לידי "זה - אני עשיתי".

מה אומר לעצמו הנפל שכתב את הפרסומות של פוקס?

הוא צריך לבקש סליחה, ללכת לחדר ולבכות לתוך הכר על הבושה הזאת.

פוסט שלם, עמוד וחצי של מייל (ויש לי מסך 19 אינץ', זה הרבה הרבה מילים), ופרסומת אחת של פוקס מוציאה לי את החשק לחיות.

בכלל, המצב קשה.

תקשיבו למקבץ פרסומות אחד ברדיו.

זה גורם לי לחשוב שאולי בכל זאת הייתי צריך להמשיך עם זה. אולי לנסות איזה משרד פרסום.

בטוח הייתי עושה את זה טוב יותר.

תמלילים מבישים שלא הייתי כותב עם אקדח בתוך הלוע ואצבע אכזרית על ההדק, משחק מביך ברמה של דיוויד ברנט, מסרים דבילים. גועל נפש אחד גדול.

המכה היותר גדולה היא שנגמר המקבץ ואז יש את התוכנית של גוני מרדור... זה ממש כואב באוזן, אבל זה נושא אחר.

מצד שני, לא הייתי רוצה לשבת בחדר שבו נשמעת הפרסומת ולומר "זה מה שאני עושה למחייתי".
אמנם כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל מתברר שלא כל עובד מכבד את המקצוע שהוא עוסק בו.

בקיצור, יש הרבה סיבות שאני לא מתקרב לערוצים המסחריים, אלא באירועים מיוחדים (ואחרי חודשיים בלי כדורגל, יום לפני המשחק של נתניה, משחק כדורגל זה אירוע מיוחד), הפרסומות של פוקס, גם החדשה, גם הסוף עונה המגעיל והמבזה הזה, הן בין המובילות.

פשוט חרפה למקצוע.

לא נכנס אליהם בחיים.

איכס.

***שמתי לב שקיללתי קצת יותר מדי בשני הפוסטים האחרונים. אני ממש מתנצל על זה. אני פשוט בתקופת המלח השיכור שלי, ואין לי פלטרפורמה אחרת להוציא עצבים... יעבור לי בהקדם ואלחם בתופעה. מבטיח ומתנצל.***