מילה ותמונה

דין מרטין שר על אהבה והרגשנו בסרט בשחור לבן.
אני איש חנוט בעניבה בחליפה עם כובע ביל קוסבי סטייל,
ואת נערה מדהימה בשמלה פרחונית עם פרח בשיער.

עצמנו עיניים ורקדנו בתוך החלל, מבלי חשש שניתקל, נתבלבל או ניפול.
את ואני והאוטו עם הדלתות הפתוחות בחניון גדול וריק באמצע העיר.
זה היה שמח כמו שזה היה עצוב כמו שזה היה שמח.

כשנגמר השיר התיישבנו על מכסה המנוע והסתכלנו לשמיים.
עשן אפרפר מאחת הארובות שיחק בתפקיד ענן נע שכיסה וגילה את הירח אחת לכמה דקות,
בהתאם לרוח המשנה את כיוונה.

שכבנו שם ושתקנו ודיברנו והחזקנו ידיים.
אני לא מרגיש ככה הרבה יותר מדי פעמים, את השלווה הזאת.
את אי-הצורך הזה להסתכל בשעון ולחשב כמה זמן עוד נותר עד שהולכים הביתה.
קמתי רק כשדיברנו על הירח.
שאלת לאן אני הולך ואני חייכתי.
when the moon hits your eye like a big pizza pie
that's amore
שרתי לך עם מחוות גוף מוגזמת לגמרי ואת צחקת.
החוויתי לך בכובעי הושטתי לך יד ואת החלקת למטה ממכסה המנוע ורקדנו בשנית.
העולם זרח כמו שתינו יותר מדי יין,
ואני ידעתי שזאת אהבה.
תהיתי אם הרגשת כמוני.

מאז ומעולם היית הנערה היפה הזאת מהסוג שתמיד חשבתי שלא אוכל להשיג.
כשרקדנו בחניון הרגשתי יפה כמעט כמוך.
וכשהסתכלת עליי בעיניים נוצצות, רגע לפני שנישקת אותי,
הפסקתי לתהות, ידעתי שאת אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך.

את היפה, אוהבת אותי, כמו שאני ה-אני, אוהב אותך.
זאת החליפה, זה דין מרטין, זה העשן, זה הירח, זה השחור לבן.
ואולי זה אני
שהפעם אמרתי לך את כל המילים הנכונות.

זה קורה אפילו לי לפעמים.
כל אחד אוהב מישהו לפעמים.
כל אחד מתאהב איכשהו.
משהו בנשיקה שלך סיפר לי
שזאת הפעם שלך להתאהב.
זה לא אני אמרתי.
זה דין מרטין.

היא עשתה סמים קלים וזיונים הארדקור.
היא גמרה לנגב ושטפה את הפה והדליקה סיגריה.
השמיכה כיסתה אותה מהמותניים ומטה, למעלה עירום.

היא הדליקה טלוויזיה ונשענה עליי.
ראינו תוכנית הזויה של אמצע הלילה וצחקנו כשניסו למכור לנו מגש סיליקון לבישול ללא שמן עם כוכבית בתחתית המסך – יש לשמן את המגש.
מילא לשקר, אבל לפחות לכו עם זה עד הסוף.
זה מה שאנחנו עשינו.

עברו דקות ארוכות וכבר אמצע הלילה ואני לא הוצאתי הגה מהפה.
היא אמרה שאני נראה מבוהל, אמרתי לה שאני רק שותק.
היא רצתה שאומר לה על מה אני חושב. אמרתי לה שהיא מפריע לי לשתוק.

היא קצת נעלבה, אז קצת חיבקתי,
אבל המשכתי לשתוק.

ראשה על חזי, יורד לבטני ומשם אל מתחת לשמיכה,
והיא לקחה אותי לסיבוב שני.
'רק אם תדבר אליי' היא התנתה.
אז דיברתי.
וככל שדיברתי, היא נכנסה לזה יותר.
ככל שהמילים שלי נהיו מלוכלכות יותר, גם האקט הזה שלה.

היא הלכה לצחצח שיניים,
ואני נכנסתי להתקלח.
היא הסתכלה עליי שוטף אותי עירום.
זה היה מביך ומעיק, אבל זה היה המבחן הגדול שלי מול עצמי.
האם אצליח לשכנע את עצמי שאישה שביצעה בי מעשה מגונה (בהסכמה, הו בהסכמה) לפני 3 דקות, לא נגעלת ממני.
אני לא שמן ולא רזה.
לא גבוה ולא נמוך.
אני כבר לא כ"כ עובד בחדר כושר בחודש האחרון, אז את זה קצת איבדתי.
מצד שני, אני אוכל הרבה יותר בריא (חוץ מהיום. היה פה שף. הוא עשה צ'יפס ונקניקיות, אבל שף...), אז אני די מאוזן.
ועדיין, דימוי הגוף שלי כ"כ מביש,
שאפילו שמישהי נשבעת שאין שום דבר לא בסדר איתי, אני לא מאמין לה.

ועיניה ראו דבר או שניים או מאה, והיא בטח יודעת.
היא לא האיש שינצור לשונו, ובקלות הייתה אומרת משהו על כרס לא במקום או גרומיות מסוימת בזרועות.
אבל היא רק הסתכלה וחייכה.

והרגשתי בסדר, גם כשהמים הקרים ואפקטי אחרי-גמירה עשו את שלהם, הרגשתי בסדר.
הרגשתי אהוב על ידה, למרות שידעתי שלא אראה אותה שוב.
הרגשתי נוח כ"כ, למרות שידעתי שמדובר פה, בסופו של דבר, במישהי די זרה.

הסיטואציה המוזרה הזאת,
שלי באמבטיה מול עיניים בוחנות של אישה,
גם ממרום גילי עושים את שלהם.

היא עשתה סמים קלים וזיונים הארדקור.
והיא גרמה לי להרגיש נוח עם עצמי, על נפשי וגופי.
אולי זה בגלל הסמים,
אבל אולי זה בגללי.