מילה ותמונה

כתבתי שירים והרגשתי חשוב.

עם סיגריה ביד
וכוסית וויסקי ליד,
כתבתי שירים והרגשתי חשוב.

היא נכנסה אל החדר עם חלוק קצת פתוח וקצת שקוף.
מתחת לא לבשה דבר וגם לא ניסתה להסתיר את זה.
היא הניחה ידיים רכות על צווארי, ולרגע הרגשתי נופל.
ציפורניה חרשו ברכות בשערי, ולרגע הרגשתי נודד
בין עננים ושדות ירוקים וכל דימוי של גן עדן שיכולתי לעלות בדעתי.

לקחתי לי רגע להנות, ועוד רגע להישאר.
עצרתי אותה רק רגע אחד לפני שהייתי מתמכר.
"אני צריך לכתוב עכשיו, המילים מחכות לי".
ידיה ירדו מרום ראשי לכיוון ערפי נגעו בקצה גבי ועזבו.
היא נעלמה רק לרגע וחזרה עם מוזיקה.

לאט לאט פרמה את שרוך החלוק
ולאט לאט הזיזה את האגן.
שאפתי אוויר מלוא הריאות,
לגמתי מהוויסקי ועצרתי לראות.

המילים עצובות, אבל הקצב גורם לה לזוז.
פתאום היא עצרה,
יצאה וחזרה,
ומוזיקה אחרת התחילה להתנגן.

בלי לזוז המון, היא הלכה והחלוק גלש לרצפה.
עירומה ניצבה מעליי, ואני נזהר לא לגעת.
היא מתקרבת וטבורה מול אפי.
אני שואף אוויר מלוא הריאות,
וריח גופה מערפל חושיי מלהיות.

היא השעינה אותי לאחור, לגמרי חסר משקל.
התיישבה עליי ורכנה אליי לנשק.
דומם מעוצמתה,
המום מיופייה
ועצוב מעתידי,
אני רק עוצם עיניים ונכנע.

ידיי לצדי גופי, לא מעז לגעת.
יודע שכשאגע, לא אוכל לחזור עוד למילים שלי, שמחכות כ"כ לצאת.

והיא מלטפת את גופי, ומפתה,
ומפשילה מכנסיי ומכניסה,
ושדיה לפניי ועיניי עצומות והריח שלה ואדי הוויסקי מעבירים אותי על דעתי.

"תלחש לי" אמרה,
ואני יכול יכולתי רק לשתוק.
"תלחש לי" ביקשה,
ואני יכולתי רק להסתכל בעיניה.
"תלחש לי" התחננה,
ואני עצמתי עיניים, מתאפק לא להתפרק.

היא נשארה יושבת עליי גם אחרי שגמרנו.
נוטפת, מחבקת ומלטפת,
וידיי מלטפות את גבה וישבנה.

"תגיד לי" היא התחננה, ואני לא העזתי לדבר.
ידעתי מה רצתה לשמוע, ולגמרי הייתי מוכן להגיד,
אבל המילים שלי כמו כעסו עליי, מסרבות לצאת.

בבוקר למחרת, בחדר עם ריח סקס ושינה,
עם סיגריה ביד
וכוס קפה ליד,
גמרתי את השיר שהתחלתי לכתוב,
כמו מודה לראשונה באמת שניסיתי להסתיר כל הזמן.

"אהבתי כבר איננה,
 אהובתי עוד כאן,
 ואני אובד בין ללכת או לשוב,
 עבד למילים שמשאירות אותי חשוב".

1. כלב אחד הגיע לשערי בית הדין בירושלים. ניסו לגרש אותו, לא הצליחו. ניסו לגרש אותו בשנית, לא הצליחו.
בא רב אחד, חכם, טוב לב, איש משכמו ומעלה, ואמר:
"אני יודע מה הכלב הזה עושה פה! זה גלגול נשמות עורך דין אחד רשע, גרר אותי לבית דין אזרחי"
שאלו אותו "מה אתה רוצה לעשות, כבוד הרב? אולי מחילה לכלב, שנשמתו תנוח עדן?"
הרב, רחמן בן רחמן, אמר:
"הבו לי ילדי ירושלים עיר קודשינו, וסיקלוהו".

התמליל הוא פרי דמיוני. הסיפור אמיתי לגמרי.
כלב, בית דין, רב, עו"ד רשע, גלגול נשמות, ילדי ירושלים, סקילה.
הכלב נמלט.
אלו רבנייך ישראל.

2. איש אחד בנתניה נסע עם הכלב באוטו, השאיר אותו באותו והלך לעיסוקיו.
הבן זונה לא חשב לרגע להשאיר חלון פתוח או משהו. התקשרו למשטרה, הפנו למוקד עירוני. אף אחד לא השכיל לנפץ את השמשה ולתת לכלב המסכן שאיפת אוויר אחת שאולי הייתה משאירה אותו בחיים.
התוצאה - בולדוג מפואר זרוק כמו סמרטוט במושב האחורי. מת.

3. אנס אנס תיירת בחמת גדר. קיבל עבודות שירות.
צריך להרחיב?

4. היום אמר או לא אמר בסיוני, לשעבר שגריר מצרים בישראל, שעסקת שליט תחתם תוך שעות. כולנו יודעים שזה לא נכון ולצערנו לא קרה.
אבל רציתי לשאול שאלה שבד"כ אין לי אומץ לשאול בקול רם, כי אני מכיר את השיח הציבורי בישראל:
האם עסקה שכוללת שחרור רוצחים, נוכח הסטטיסטיקה שאומרת שעשרות ישראלים נרצחו בעקבות עסקת סוחר הסמים טננבאום, היא כדאית?

כמוכם, גם אני רוצה לראות את גלעד שליט בבית ועל הנייר גם אני מוכן לשלם "כל מחיר". אבל רק על הנייר, רק במס שפתיים.
אבל בסוף, תודה לאל, לא אני צריך לחיות עם ההשלכות. זה ראש הממשלה שיחתום על העסקה, מי שזה לא יהיה, שיצטרך לחיות איתן.
לא נוח לי עם קריאות רגשיות של "שחרור בכל מחיר". המחיר הזה יכול להיות חיים של הרבה הרבה אנשים.
תגיד לי אתה, שקורא עכשיו - אם אחיך יהרג על ידי מחבל ששוחרר בעסקה, עדיין תטען שהיא הייתה שווה את זה?

5. קשה לי בסופ"ש.
בעבודה אני עסוק, מוערך, תמיד מישהו צריך אותי בשביל משהו.
מחייכים אליי במדרגות, המדהרין מושיטים יד ללחיצה, המהדרות שולחות נשיקה וחיבוק. אנשים שעוברים בקומה תמיד עוצרים להגיד שלום.
אני חשוב, אני נחשב, אני משהו.
בבית, לעומת זאת,הישג השיא שלי הוא פתיחת סתימה, לראשונה בחיי, והרג ג'וק מוזר שעף על גבי עלה, דרך התריסים, הישר אל מרכז הסלון שלי.
הטלפון לא מצלצל, אף אחד לא פונה אליי, צריך אותי או חושב עליי.
לא האמנתי שאי פעם אומר את זה, אבל אני מעדיף להיות בעבודה ולא בבית.

6. בנושא ובטון אחר לגמרי - מצאתי את הפתרון לדילמת הטפנד זיתים -

נקניק, רבותיי, נקניק. שוס.
עכשיו צצה שאלה חדשה - איך מבטאים את שם הממרח המוזר?
(כן, נו. בור קולינרי גמור. ככה זה כשחיים מארוחות במיקרו וסנדוויצ'ים מאוד לא מורכבים).

7. הגענו לפעילים!
אמנם לטבלה המורחבת, אבל נכון לאתמול, אז גיליתי זאת באקראי, מקום טוב באמצע.
מדהים לגלות שבכל פעם שאני מאבד הכל, אני מתרומם גבוה יותר מאי פעם.
זה קרה לי אחרי המוות של ניו, אז התחלתי לחיות.
זה קרה לי בעבודה, כשכבר הייתי על סף עזיבה ועכשיו המצב שלי שם הוא הכי טוב אי פעם.
זה קרה גם עם הבלוג, כשכבר חשבתי שלא אוכל לכתוב יותר, והנה, אנחנו פה.
אז תודה לכם על זה.
מקווה שאצליח לתת לכם סיבה טובה מספיק לבוא שוב.