|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
10 הערות על התאונה ליד פלמ"חים
כולנו שמענו על התאונה שהתרחשה שלשום בלילה ליד פלמ"חים.
שני נערים בני 16 נהרגו, אחרי שאחד מהם לקח את האוטו של אבא שלו.
עם כל הצער שבדבר על מותם של שני נערים, יש פה גם לקח וכמה נקודות שחשוב להעלות:
1. קשה לומר את זה מבלי לעורר התנגדות, אבל זה "טוב" שזה נגמר כמו שזה נגמר. כי אם השניים האלה היו נוסעים באילון באותה שעה או בגהה, הם היו יכולים להרוג אנשים שחזרו הביתה מבילוי או מהעבודה או ממש לא משנה מאיפה.
עדיף שהם, שני עברייני כביש בפועל, ייהרגו בעצמם ולא יהרגו אף אחד אחר שכל חטאו היה להיות בנתיב הלא נכון בזמן הלא נכון, בגלל ילד מפגר שלקח את האוטו.
2. הדודה אמרה בתוכנית של בן כספית ברדיו שהנהג היה "ילד אחראי ואין סיכוי שזה קרה בעבר". כלומר – לא יכול להיות שהילד לקח את האוטו בעבר, ובפעם הראשונה שישב ליד הגה הרגיש נוח מספיק כדי לסחוט את הדוושה עד 20 קמ"ש יותר מהמהירות המותרת.
העובדות – התכתבות פייסבוק בין שני ההרוגים מוכיחה שזאת לא הפעם הראשונה. גם לא הפעם הראשונה שהילד טס על הכביש, כשנסע 120 על איילון (מודה, גם אני נוהג במהירויות האלה. אבל לי יש ניסיון של שנים ואני גם יודע מתי זה מסוכן וצריך להישאר על 60 או 80), לפי ההתכתבות ביניהם.
אם יש "ילד אחראי" בבית, לא מחפשים איפה להחביא את המפתחות של האוטו. המפתחות של אבא שלי תמיד היו על המתלה ליד הדלת. אף פעם הוא לא הרגיש צורך להצפין אותם באגרטל, כספת או מתחת לכרית, כי הוא ידע שלא אני ולא אחיי נעשה את המעשה הפושע הזה.
3. היה נוסע שלישי באוטו. לגרסתו, הוא היה חגור ומצא את עצמו מחוץ לרכב.
אם הוא היה חגור, איך הגיע אל מחוץ לרכב?
אני אומר לכם מה אני חושב – הגבר גבר הזה השתפן וברח. הפקיר את החברים שלו שם וברח כדי להגן על התחת שלו.
הוא צריך להיות מואשם בהפקרה ולהענש על פי חוק. ואל תגידו לי שהוא "נענש מספיק", כי אין עניין מות חבריו לכפר על פשעיו. אולי אפילו יותר מזה. אולי אם לא היה בורח הביתה אלא מתקשר לאמבולנס, היה ניתן להציל אחד מהם. אבל את זה אני באמת לא יודע ורק מעלה את זה בתור השערה פרועה.
4. "אמרנו לו להאט".
ממש אחראי אתה, ילד. אמרת לנהג להאט. כל הכבוד. מגיע לך להדליק משואה.
לא יכולת לומר לו שאתה לא נכנס איתו לאוטו, כי הוא פאקינג ילד בן 16? כי אין לו רישיון? כי ילד אחראי לא יוצא באמצע הלילה לנסיעות מטורפות ביום של בית ספר, שזאת הבעיה הכי קלה של כל הסיפור הזה?
5. הכשלון פה הוא לא של כולם.
ילד בן 16 צריך לדעת שהוא לא אמור לעלות על אוטו בלי רישיון. ילד בן 16 יודע מה קורה סביבו, הוא מכיר את הסכנות. ילד בן 16 זה לא ילד בן 5 שלא חושב על ההשלכות.
ואם הוא אכן לא חושב ולא מבין את הדבר האיום הזה שהוא עושה, את הסיכון הזה שהוא שם בו את עצמו, את חבריו ואת כל מי שבעצם נמצא על אותו כביש, אז הכשלון פה הוא של הוריו שכנראה לא עשו את מה שצריך.
כשאני הייתי בן 16, לא היה אחד בסביבה שלי שדמיין לעלות על אוטו בלי רשיון. אפילו לא שמענו על אחד כזה מהמעגלים הרחבים יותר. אז היום היו קוראים לנו "חנונים". אבל למי שכן עשה את זה מצמידים היום את התואר "זכרונם לברכה".
חינוך כושל והתנהגות ערסית מגעילה היא זאת שהביאה למותם של שני הנערים, ואני מקווה (אבל יודע שזה לא יקרה), לענישה חמורה של הנער השלישי.
6. אני חוזר על סעיף 1, ברשותכם.
זה עצוב וזה מצער, אבל על כל אידיוט כזה שחושב שהוא מיכאל שומאכר או ולנטינו רוסי, אני לא יכול להצטער הרבה יותר מדי. אני מעדיף שהם ישלמו בחייהם משאני אשלם בחיי.
כולנו נחתכנו על ידי נהג פרוע. כולנו ראינו מישהו שטס בין הנתיבים, כדי חלילה לא להאט אפילו לרגע.
לפני חודשיים כל חיי עברו לנגד עיניי כשראיתי מישהו במראה האחורית שמתקרב אליי במהירות פשוט מפחידה. אני החזקתי את היד למי שישבה לידי ואמרתי לה "שמע ישראל, הבן זונה הולך להרוג אותנו". היא לא הבינה על מה אני מדבר, ואחרי רגע האיש כבר היה 30 מטר לפניי ונעלם לי בעיקול. היא הבינה.
באותו רגע האטתי מ-100 ל-70 ונסעתי הביתה כמו זקנה מבוהלת.
זה לא היה תלוי בי, לא היה לי מה לעשות אם האיש הזה היה מפספס בחצי שנייה את הסטייה שלו מהנתיב שלי.
צר לי, אבל טוב לי מותו מנכותי.
7. לפני שאתם מתעצבנים עליי, צאו רגע מהחדר. תסתכלו על אמא/אחות/ילד שלכם. עכשיו תגידו לי אתם – איך הייתם מרגישים אם הייתם יודעים שהעבריינים הצעירים נמצאים על אותו כביש ואותו נתיב שבו נמצא עכשיו אבא שלכם שחוזר מהעבודה? מה הייתם מרגישים אם הילד שלכם בדיוק עובר את הכביש, במעבר חציה, כמו שאני מקווה שלימדתם אותו והקפדתם איתו, בזמן שעבריין כזה נוסע על 70 קמ"ש ליד בית ספר?
אין פה מקום לצביעות ולתגובות מסגנון "זה לא הזמן, זה לא המקום, הילדים מתו".
זה בדיוק הזמן והמקום בגלל שהילדים האלה מתו.
לכו תדעו כמה חיים נחסכו.
לכו תדעו כמה חיים של אנשים שחשובים לכם, תושבי ראשון ובת ים שהיו בקו האש של השניים האלה, ניצלו.
פאק, אלה החיים שלי. הכבישים שאני נוסע בהם.
8. חשוב לי שתבינו שאין אני עולץ ושמח מהמוות המיותר הזה.
אבל אם ילד אחד שעשה את זה אתמול יחשוב על זה היום, אולי הוא לא יעשה את זה מחר.
אולי במותם הם לא רק מנעו מוות של אחרים, אלא הצילו ילד אחר, שהיה צריך לראות את האוטו המרוסק כדי שיפול לו האסימון.
אולי אבא אחד לא יקום מחר בבוקר בגלל שהבן שלו גנב את המפתח מהאגרטל.
9. חינוך, אכיפה וענישה.
אם ישללו רישיונות לצמיתות, אם יטפטפו לנערים מגיל צעיר את הסכנות, אם יראו להם את הוידאו של החבורה שחזרה מאילת ונשארו ממנה רסיסים על הכביש שהראו לנו כשהיינו נערים, אולי יתחיל פה איזשהו שינוי.
אני לא חושב שאפשר לשנות את התורה הערסית שגורסת ש"מי יכול עלינו כשאנחנו ביחד", כי היא פרימיטיבית הרבה מעבר לרמה שאני מסוגל לרדת אליה (וזה אומר הרבה יותר עליה מאשר עליי, אגב), אבל יש ילדים נגררים שהם לא כאלה, הם רק רוצים להיות "בחבר'ה". אלה הילדים שמהם צריך להתחיל השינוי.
אם ההורים שלהם יראו שינוי בהתנהגות, בשעות שהם יוצאים, שינויים בציונים מבי"ס, ויבררו את הנקודה וירדו לעומקה, אולי הם יצליחו למנוע מהבן שלהם לגמור את חייו בגיל 16.
נער שעלה למכונית ונהג בלי רישיון, צריך לשלול ממנו את הזכות להוציא רישיון בעתיד, לצמיתות.
אולי זה לא ימנע ממנו לנהוג, כי רבים מהנהגים שבשלילה שמים זין ענק על החוק ועל המשטרה, אבל אי אפשר לוותר על הענישה בגלל זה, אלא לאכוף יותר ולהעניש באופן חזק יותר.
הבעיה היא ששופטי ישראל לא מענישים עד שמדובר בילדים שלהם ובהם עצמם.
חיינו שווים בעיניהם כקליפת השום, אבל כשבן של שופט ייהרג ונכד של שופט ייאנס, תתחיל פה הענישה הראויה ויפסקו הסדרי הטיעון הבזויים האלה.
כשהם יבינו מה שיש להם להפסיד, אולי הם יחשבו פעם אחת נוספת. רק בשביל ה'אולי' הזה, שווה להתאמץ.
10. לקחים.
אל תמהרו מדי, תאותתו, אל תעקפו בפראות, אל תחתכו אף אחד. אל תעשו שטויות.
חבל שבמותכם תזכרו כפושעים ערסים שהרגו את עצמם.
זה מכעיס בדיוק באותה מידה שזה עצוב.
| |
תאונת דרכים
6 שנים בלי שפשוף
הגיעו לסיומן היום עת עברתי תאונת דרכים ראשונה כנהג.
סוס אדם הגיע אליי, חשבתי שהוא הולך לנפץ לי את החלון ולהשתעשע בקרקוף גולגלתי.
מתברר שהוא היה איש נחמד להפליא
ושהרכב השני הוא רכב משטרתי.
החלפנו פרטים והוא אמר לי שאני צריך לנסוע לאגף התנועה.
הוא שכח לציין שהם סוגרים ב-4.
זין.
עכשיו האריה הלבן שלי כבר לא נטול דופי,
הרקורד שלי לא נקי מטעויות,
וזה קורה ביום שבו קיבלתי מכתב כדי לחדש את הביטוח.
זוכרת שאמרתי לך שמשהו מרגש הולך לקרות לי היום?
אז את לא באת,
אבל בין זה לבין מפגש פחים, יש מרחק גדול.
זה לא היה יום טוב.
| |
בעלה בבית שומר על הילד
אחרי שגמרה הדליקה סיגריה.
הוא לקח עוד לגימה מהבירה.
היא ניגבה את עצמה ממנו,
והרגישה די חרא.
אומנות ההרס העצמי שלה מעולם לא הייתה איכותית יותר.
זיון לשם זיון עם זר אקראי,
בבית בעלה שומר על הילד,
והיא מלאת חרטות ואשמה, בשביל אורגזמה.
היא נכנסה להתקלח והוא נכנס אחריה.
שרירי, קוביות בבטן, שזוף, קעקוע על הכתף,
זיפים בני יומיים, עיניים בהירות, שיער כהה.
ואיך שהוא נוגע בה.
היא רצתה לבכות, אבל המראה שלו גרם לה לבכות מאושר.
או חרמנות.
היא נפלה על ברכיה, לוקחת אותו לסיבוב נוסף.
כל גניחה שלו מזכירה לה את בעלה ששומר על הילד..
אבל היא ממשיכה.
היא באמבטיה אז כבר לא אכפת לה להתלכלך.
הוא גומר עליה שוב.
קצת על פניה, קצת בשערה, קצת על החזה.
והיא מחייכת.
ובוכה מבפנים.
הם מתקלחים.
היא מתלבשת.
נשיקה ארוכה ומחרמנת בדלת.
היא יוצאת לבעלה ששומר על הילד.
כל הדרך היא בוכה.
הפעם כלפי חוץ, על אמת.
היא אוהבת את בעלה ואוהבת את הילד.
אבל... אבל... אבל...
היא נכנסת ללובי הבניין.
מסדרת את הבגדים והשיער.
עולה במדרגות.
מסובבת את המפתח.
הבית חשוך.
דממה.
על השידה, ליד הקערה של המפתחות.
בעלה שומר על הילד.
מחבק אותו. שניהם מחייכים.
7 שנים עברו מאז התאונה שלקחה לה את שניהם.
היא מחייכת, יוצאת, מזדיינת, נהנית.
אבל לא מפסיקה לחזור לבית,
שם, על השידה, ליד הקערה של המפתחות,
בעלה עדיין שומר על הילד.
|
נכתב על ידי
,
4/5/2009 17:26
בקטגוריות אהבה, אהבה ישנה, בדידות, סקס, עצב, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור, תאונת דרכים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
