שירת הסוואנה

דיסקליימר

אני טקסט פוליטי

(יהההההה)

מעשים שחוסר מחשבה בצידם טומנים בחובם תוצאות נמהרות - כך כבר למד הצ'יף לאחר שבוטולזי החל להרחיב את טווח שחייתו הלילית; ברם, דבר לא הכינו להשלכותיה המצערות של החלטתו לצפות בפיאסקו, שהיה ידוע פעם בשם "הדרבי התל אביבי הגדול בכדורסל". כשבע דקות לאחר תחילת המשחק חש טומבי כמי שלגם קנקן גדול של סודה קאוסטית, ואי לכך כיבה בזעם את מכשיר הטלויזיה ושקע בגל נוסטלגיה מתוקה בכיכובם של האדונים לינטון טאונס את חיים זלוטיקמן. עודו משחזר בגעגוע את סל הניצחון של מאיר טפירו, והנה ניצבת מולו בתו האהובה קיזית (המצויה בעיצומה של קריירה אקדמית מזהירה בכיתה ו').

אבא, אמרה קיזית בחשש קל, יש לי שאלה בהיסטוריה.

כמובן, שמח הצ'יף, הרי יודעת את שאבא תמיד שמח ל-

אבל הפעם, אמרה הילדה, בבקשה בלי בושות.

אפשר לחשוב באמת, הירהר הצ'יף בזעף מסוים. בסך הכל מתכוונת קיזית לשיחת טלפון מנומסת וחד-פעמית, שערך פעם עם המורה לגיאוגרפיה! הרי לא אשמתו היא, שגב' וסקו דה גמה הנ"ל חילקה לילדים מפה מעשה ידיה להתפאר, ובה השקפת עולם גיאופיסית מקורית הממקמת את ספרד דרומית לצ'אד ואת מיצרי הבוספורוס קצת משמאל לסיציליה.        

אני מבטיח, אמר הצ'יף. מה השאלה?

"מה היה התפקיד המכריע שמילאו המחתרות בהקמת המדינה," הקריאה הטלנטית הצעירה מתוך ספר לימוד עתיר תמונות, "דון, נמק, תאר והסבר."

הידק הצ'יף אצבעותיו סביב מסעד הכורסה, השתדל להתעלם מעליית לחץ דמו וביקש מקיזית לעיין כמה דקות לבדו בחומר לימודיה. כנראה שנימת קולו החנוק רמזה דבר מה לילדה למודת הניסיון, שהשליכה לעברו את הספר ונמלטה מהבית בריצה קלה.

שקע הצ'יף בקריאה מענגת, וכל פיסקה תרמה עוד שני מילימטר לשחיקת שיניו. מסתבר, אליבא דלימי שרת החינוך - וכפי שהיטיב מאוד לכנותה דורון רוזנבלום, לימון חומצת - שהמדינה חייבת את קיומה ללוחם פרגמטי בעל חזון, אחד מ. בגין, שהוא ועשרים ידידיו חברי המחתרת הקימו את ישובי חומה ומגדל, ייבשו ביצות, סללו כבישים בזמר על השפתיים, העלו ארצה מאות אלפי מעפילים, הקימו את מוסדות המדינה שבדרך, הגנו בגבורה על יד מרדכי, שרפו טנקים סורים על גדרות דגניה, קיבלו באומץ את תוכנית החלוקה, סילקו את כל צבאות ערב הפולשים, ובעיקר היו בונים את המדינה הרבה יותר מהר - אלמלא התעקשו כמה נודניקים להפריע להם בדרך, למשל הפושטקים הבטלנים האלה מהסו-קולד פלמ"ח והתמהוני הזקן ההוא בן-גוריון עם כל הנאומים שלו ביידיש, חוצפן גדול באמת.

לגם הצ'יף שתי כוסות מים קרים, ולמחרת נטל טלפונו והתקשר למוסד הפדגוגי המשובח שבו מבלה בתו את מיטב שנותיה. את המורה להיסטוריה ואזרחות בבקשה, אמר למזכירה בקול נעים.

לא נמצאת היום, אמרה המזכירה. היא והכיתה שלה הלכו להרצאה ברמת-גן.

איזו הרצאה בדיוק? התעניין הצ'יף.

ניהול עירוני ויזמוּת בעידן הדמוקרטי, אמרה הנ"ל. דווקא מאוד מעניין, וגם מרצה כריזמטי להפליא.

יפה מאוד, אמר הצ'יף, מי זה?

שלומי עוז, אמרה המזכירה. מכיר? עשה לנו מחיר ממש טוב.

הודה לה הצ'יף מאוד וסיים את השיחה באופטימיות זהירה. נו, עוד לא הכל רקוב במערכת החינוך.

נ.ב. ולא קשור לכלום

הצ'יף, בדרך כלל, לא אוהב גירסות קאבר; מדובר, לטעמו, בסוג של התעללות. ברם, לפני ימים מספר שמע הוא את WHITE STRIPES מחדשים את להיט הקאנטרי הענק של דולי פרטון (הגברת שלידה נראית מיה בוסקילה כמועמדת רצינית להשתלת חזה), "ג'ולין" - והרגיש כאילו חיברו את עמוד שדרתו ללוח חשמל תלת-פאזי. לא שקט הצ'יף ולא נח עד ששם ידו על הקלטת הסינגל הנ"ל (Jolene - Live Under The Blackpool Lights). מומלץ בחום.