שירת הסוואנה

הפוסטים המאובקים של סנרק וטוקופיל היו צריכים לשמש תמרור אזהרה לצ'יף, שלעתים נדמה כי המשפט "אל תפתח פה לשטן" הומצא במיוחד עבורו. נח לו אפוא טומבי כרגיל בערסלו, דיפדף בחוסר עניין בולט בעלון החדש שהצניחו האמריקאים (מי זה הבן לאדן הזה שהם מחפשים כל הזמן, והאם יש לו קשר לאותו עבדקן צנום בגלביה, נשמתו עדן, שפוחלצו משמש כמובייל בחדרה של קיזית?), אך לפתע באה פדחתו במגע הדוק עם דואר אקספרס בגירסה המסאית. נופף הצ'יף באגרופו כלפי השקנאי המתרחק, הרים את אגוז הקוקוס והחל לקלל איומות ונוראות, משל היה בוטולזי העומד בפני שוקת שבורה ודיר ריק. שכן, מהאגוז החלול נשרה מעטפית מוכרת עד זרא, שצבעה כקיאו של פליט צ'רנוביל בשלב טרמינלי, ובתוכה ד"ש לוהט היישר משולחנה של קצינת הקישור אשר בקינשאסה. עיין הצ'יף בפתשגן הרשמי וחמתו בערה להשחית:

אימון מילואים;

בעוד שבועיים;

רק שלושה חודשים לאחר האימון הקודם;

ומסאי, המחנה ביתך, שמור עליו.

מה קרה, צווח הצ'יף ככרוכיה לתוך שפופרת הטלפון, מלחמה? הבושמנים על הגדרות? קהלני מחזיק בכוחותיו האחרונים את עמק הבכא? מסוקים סורים ניצפו בטי. אל. וי? תחזיקו אותי, תחזיקו אני אומר לכם -

בצידו השני של הקו התכווצה קצינת הקישור, האדימה והחווירה חליפות. לאמיתו של דבר, עסקינן בריבה נאה ואחראית הנוטה לבכות בשפת אימה בצוק העתים, כלומר לאחר כחצי דקת שיחה נינוחה עם הצ'יף.

יחצ'וּ הביתה לריגה, התייפחה היא באזני טומבי, קלינקה קלינקה קלינקה מיה.

ראה הצ'יף כי לא ממנה יוושע וצילצל מיד למג"ד.

אהלן טומבי, צהל הבונפרט הקטן, ארזת כבר?

התגולל הצ'יף גם עליו ופתח פה ג'ורה בסגנון עדות הרובאים.

טוב, בסדר, נבהל המג"ד, בסך הכל התנדבתי שנהיה בִּיוּם אויב בתרגיל של הצנפים -

תהייה אתה בעצמך ביום אויב, צרח הצ'יף, גם ככה אתה נראה כמו בסאם זועמוט זצ"ל ביום רע. מה קרה לך, בלית נפט? שכחת שאוטוטו התנתקות וכולנו מקבלים תעסוקה מבצעית לשמונה מאות יום?

אבל המח"ט ביקש, גימגם האסקרגו חסר חוט השדרה.

תגיד למח"ט, סח הצ'יף בנועם, שיתכופף, יתפוס קרסוליו בידיו וימתין בסבלנות. אני כבר שולח מייל לדודינקה, שיפנה אליו את מר תותח12אינץ'בשעיר.

וניתק. דודינקה, לטיפולך.