שירת הסוואנה

כהרגלה לעת חורף (מקרטע משהו), התלקחה חזית איפי-מיצי בכל עוזה הקטלני. ניסיונות צריבת העמדה המסאית בתודעתה של חתולת הגיהינום ("את לא תישני לי על האופנוע, נבלה מכונמת") כבר תוארו כאן בהרחבה, ובכל זאת נותר הצד הפרוותי לעימות כשהוא חפור בעמדתו הנושנה ("קפוץ לי, כושי שמן"). כיוון שכך, מגייס הצ'יף את ניסיונו כקצין חי"ר מטווח, ומדי ערב נוהג לצאת אל מרפסתו ולשלח קלמנטינות תלולות מסלול אל כיוונו המשוער של פייר-לואיג'י, אופנועו המחוּלל, עד להשגת מטרה וקבלת "שנה, עבור" מקיזית, המשמשת קש"א לעת מצוא. או-אז תופעל תוכנית אש לתכלית עד כי צליל טוּד מיוחל יישמע, ויללה דקה מדק תיתקע, וחתולין יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין ויברחו אל השיחים. מיד לאחר מכן יפרוש הצ'יף ליצועו בהמהום "הו מרגמות, הו מרגמות" - רק כדי לנופף באגרופו הקמוץ אל-על עם הנץ החמה, עת יגלה שמושב אופנועו שימש פלטפורמה לבכחנליה מנשירה פלוס שאריות סרדין פלוס דרושות.

אלא שלאחרונה התחכם האויב והחל להשיב אש יעילה אל עבר מקורות הירי. לאחר שקלמנטינה מבוקעת חלפה בשריקה מעל לראשו, בצירוף צרור קללות ניחרות - הבין הצ'יף, להוותו, כי שחקן נוסף הופיע בזירה. סיור זהיר העלה, כי לצד מיצי מתכרבלת על מושב אופנועו דמות חשודה ומעורערת בעליל. סקירה נוספת של האובייקט הבהירה כי מדובר בטרחנית ותיקה, נצר למשפחת בנאים ענפה מעדות הפסטליקוס, הידועה גם כמרטירית למען זכויות נשמת כל חי הולך על ארבע או זוחל גחון.

רוצח, רשפה המטורפת לעברו, מתעלל!

ניסה הצ'יף להצטדק ולטעון כי מעולם לא התפגר בגינו ולו חתול אחד, לכל היותר ספג פרי הדר בכינון עקיף עקב הסגת גבול, ולראיה מיצי הנכלולית, שגם עתה מתמתחת להכעיס על מושב אופנועו - אך כל זאת לשווא, שכן המשיכה בעלת האישיות הגבולית להטיח בו האשמות ורסיסי רוק.  

החתולה המסכנה תישן איפה שהיא רוצה, צרחה היא ונופפה בירקנשטוקה לכל עבר. אתי ואני נמשיך לרדוף אותך עד חורמה, דוקטור מנגלה שכמוך!

נו טוף, אמר הצ'יף. אפשר להסתכל לך רגע על העורף?

אבל למה, התבלבלה לרגע הטאלנטית.

סתם, אמר טומבי. או! מצאתי.

מצאת מה?

את הצ'יפּ, צהל טומבי, חן חן.

ומיד התקשר לווטרינר העירוני ומסר את מספרה הסידורי של הגברת. שני לוכדים נמרצים הופיעו זמן קצר לאחר מכן, השליכו רשת על המטרד המצווח ונעלמו עימו חיש.

אז מה מיצי, התעניין הצ'יף והקפיץ קלמנטינה, נראה שנותרנו לבדנו. שבע כאן קודקוד, תעיר ת'מחלקה -

מייאו, השלימה מיצי עם גורלה ברוח נכאה, קפצה מהאופנוע וזגזגה אל השקיעה.