שירת הסוואנה

גילוי נאות: יואב אבני הוא חבר שלי.

וגם מגן ימני אמיץ, אם-כי מהסס לתמוך בהתקפה.

של נבחרת סופרי ארץ-ישראל, כלומר.

נו, זאת שניצחה את נבחרת המשטרה הבריטית בקרב על הגביע!

וזאת למרות היעדרותו הבלתי-מוסברת של הקשר האחורי, יוסף חיים ברנר. טוב, לא חשוב.

והגילוי הכי נאות: בניגוד לנהוג במחוזותינו לאחרונה, לא ראיתי גרוש תמורת השורות הבאות, ולא זו בלבד, אלא שנאלצתי לכתת רגלי לצומת ספרים ולהשקיע ממיטב מעותיי הדלות ברכישת הספר שבנדון! אבני, עם חברים כמוך לא צריך סורים.

ולעצם העניין, החמישית של צ'ונג לוי הוא אחלה ספר. לא מושלם - הדמות הנשית שבו, למשל, פשוט דורשת שיפוץ פנים עם מעדר - אך מקורי להפליא, מותח וכתוב מצוין. צריך כמה שיותר ספרות מקורית כזו, נטולת פוזה (ובעיקר פומפוזה) אך רחוקה שנות אור מכל מיני תועבות עבריות בסגנון עדות חוכמת הבייגלה. הספרים של אבני (הראשון שלו, שלושה דברים לאי בודד, מומלץ אף הוא מאוד) נטועים בהוויה היומיומית, אך בשלב מסוים שוברים בקלילות שמאלה מהמציאות - לא יותר מדי, אבל מספיק בדיוק. כל זה נעשה באופן רהוט, מצחיק ובעיקר חכם. בקיצור, תקנו. ואם פה ושם תתקלו במטפורה מצמררת ושעירה כעקרבּוּת, שתגרום לכם לפרוץ בצווחות אימה - אל דאגה, יוצרה כבר קיבל נבּוּט והתראה אחרונה. ידע אישי.