שירת הסוואנה

לעתים חושש הצ'יף, שמא מקריאת בלוגו יתקבל אצל חיוורי הפנים רושם מוטעה באשר לשגרת יומו, ולא היא. יובהר מיד, כי עולמו של טומבי אינו כולל אך ורק רביצה נינוחה בערסל, לעיסה מהורהרת של אניצי קש, צפייה בקיזי המדוושת קיצה לאחור ומעת לעת קיום מפגשים מחשמלים באפלולית הדיר המקומי. רחוק מכך, קוראים יקרים! הצ'יף משמש כנדבך משמעותי במערכת הבריאות המפוארת, שמפירותיה המשובחים נהנים כל תושבי הסוואנה (כל עוד מדובר ברכישת אקמול בתנאי תשלום נוחים בבית המרקחת של ד"ר נ'קומבה, כלומר). במסגרת תפקידו רב האחריות יקיים הצ'יף ישיבות סוערות עם טובי המוחות הרפואיים, שבמסגרתן ינסה סופסוף למצוא תשובה לשאלה קיומית: מה לכל הרוחות עושים עם כל אותם קשישים טרחנים המתעלמים מטובת המערכת, ובמקום להתפגר יום לאחר יציאתם לגימלאות - מתעקשים להיאחז בציפורניים בחייהם המעיקים, ואף מוסיפים חטא על פשע ומצפים לקבל כל מיני מותרות כדוגמת תרופות (!), מיטות אישפוז (!!) ואף ניתוחי הרניה פה ושם (!!!). מובן שדרישות מחוצפות מסוג זה מטילות עול כבד על המערכת ומרוקנות את משאביה - עובדה המאיימת על תנאי העבודה האלמנטריים של הצ'יף, וכדי ביזיון וקצף! כך, למשל, נאלץ הוא לאחרונה להסתפק בקרואסון צר ולוואצה לחץ  במשרדו, במקום עיסקיות ברפאל או במול ים; ולשפל המדרגה הגיעו הדברים עת התבשרו הוא ועמיתיו, כי הכנס המקצועי החודשי ייערך הפעם לחופי איזה ים מוות נידח - וזאת לאחר שהתרגלו מזמן למלון הילטון המשקיף על חופיו הלבנים של האי מיקונוס, שם נהגו הם לדון בכובד ראש בדרכים ראויות לייעול המערך האישפוזי ולחיסכון בעלויות ניתוחי מעקפים מיותרים בקשישים סיעודיים!

נו טוב, חשב הצ'יף וכמעט כרע תחת עצמת הרגש האלטרואיסטי שהציפו, נמשיך להקריב מעצמנו למען הכלל. ארזו אפוא הוא וקיזי את מטלטליהם, העירו בבעיטה את הג'מוס ונסעו. לאחר שחצו מחוזות צחיחים, המאוכלסים במיני בדואינים רושפי עיניים הרועים עדרי טנדר סובארו; ואף הצליחו להימנע מדריסת מאות יוצאי חבר העמים לשעבר, המנסים בכל כוחם להימלט מערד אך מעשה שטן, מוצאים עצמם שוב ושוב בדימונה ומקללים בקירילית - הגיעו הצ'יף ורעייתו למחוז חפצם ופסעו לחדר מרווח ונאה. יצא טומבי אל המרפסת והשקיף בחמיצות אל שלולית עתירת מלח, שבה השתכשכו בוגרי מרד בר כוכבא בריאים למראה כשנהרה שפוכה על פניהם, ואף פלירטטו להנאתם עם נשות הדסה ושאר יעלות חן נצולות מאורעות תרפ"ט. חכו חכו, חבורת זוללי אנטיביוטיקות יקרות וצורכי בלוני חמצן לעשרות, מילמל הצ'יף לעצמו. יהא שמי בוטולזי אם את האישפוז הבא לא תעבירו בארונות מטאטאים! עוד תתחננו אצלי למיטה במסדרון, נבלות.

יפה שקיעת אלכוהול בדם ללב עצוב, גם בצהרי היום. השתחל הצ'יף לאזור חלציים מנומר וירד ללובי, שם ניצבה ריבה נאה מאחורי דלפק הבר וצחצחה כוסות משקה בעצבנות גלויה. נזכר הצ'יף שגם מעיני פקידת הקבלה שמסרה לו את מפתחות החדר נשקף מגור נעלם, ואי לכך לגם בניחותא מהגלנמורנג'י המשובח (על חשבון קרן המחקרים של המכון האונקולוגי, כמובן, לא חבל לבזבז הכל על הענקת טיפולים כימותרפים?) ושאל את המוזגת התמירה לפשר האימה השורה על צוות העובדים.  

"יוםכיףהכלכלול", לחשה היא והציצה לצדדים כאנטילופה נרדפת.

העלמה בוודאי נושאת תפילה לאלוהי הברמנים, חשב הצ'יף; ברם, מיד פתחה הגברת והסבירה, כי בכל רגע צפויים לנחות במלון חברי ועד עובדים מסוים על נשותיהם, מיקנם וטפם, הבאים להנות מכל טוב הארץ ומישמניה אול אינקלודד והעולם שותק.

הודה הצ'יף למוזגת ההיסטרית, הערה לקירבו בחופזה את שארית המשקה ונמלט. בדיעבד היה זה אף לא רגע אחר מוקדם מדי, שכן בעודו מתקרב למעליות הגיע לאזניו קול תרועה רמה, ומיד נפרצו דלתות האכסדרה והאדמה רעדה תחת דהרת אלפי פרסות. מיתחם הבר נפל ראשון בידי ההמון ונשטף בנחיל טטרים חסרי רחמים, שצרו כגוש אחד על חומותיו הקורסות. הצילני, מוזונגו הגדול, התפלל הצ'יף תוך זחילה איטית בין גדודי נשים בריאות בשר העורמות קליפות גרעינים על שולחנות הלובי וצורחות על משה שיביא להן קולה. הרי כך בוודאי הרגישו חייליו האחרונים של גנרל קסטר בליטל ביג הורן, בהסתער עליהם לוחמי צ'יף סיטינג בּוּל המנופפים טומהוקים ואוגרים קרקפות! כל עוד נפשו בו הצליח טומבי להגיע לחדרו, שם התבצר מתחת למיטתו עד שנדמו צווחות ההמון, החוגג לצלילי סטלוס ואורן חן ונהנה מערב בינגו בהנחייתו רבת ההשראה של אבנר דן. לעת ערב אזר טומבי אומץ וירד לחדר האוכל, רק כדי להשתתף בצערם של כמה עובדים חוורים, שהסתובבו כרוחות רפאים בין ההריסות ואספו מהריצפה שרידי צלחות מנופצות, תערובת סלט ואלדורף וצלי בקר ברוטב פיטריות. חוזרים לסוואנה, סיכם הצ'יף באוזני חבריו ההמומים. שם אמנם מדובר בשיא עונת הייחום של הקופים הגדולים, אבל לפחות לא הכל כלול.