שירת הסוואנה

שימור רמה תרבותית-אמנותית בסוואנה זה עניין לא פשוט. נכון, צפייה בבוטולזי הנמלט מעדר פילים נזעם מספקת כמות נכבדה של אלמנטים קולטורליים-פירואטיים, המקבילה לפרמיירה במרכז סוזן דלל; וצווחות זברה נטרפת ע"י עדר צבועים אף טומנות בחובן הומאז' נאה לגברת יהאן-פרוז - ובכל זאת, נדרש המסאי שוחר התרבות לאילתורים מתמשכים בנדון. כך, למשל, טרח הצ'יף ואסף במשך שנים רכיבי נשורת מכל הבא ליד, החל משרידי הספוטניק וכלה באלטרנטור של המעבורת צ'לנג'ר (כמה טפשים הם חוורי הפנים, לעשות את כל הטיפולים התקופתיים במוסך המרכזי של נאס"א, ועוד להתפלא שאחר כך הולכים הברקסים בדיוק בכניסה לאטמוספירה) - והצליח להרכיב צלחת לווין לתפארת. חיבר טומבי את טלוויזיית הטלפונקן העתיקה, סובב אנה ואנה את הצלחת והריע באושר עת הופיעו על המרקע עינת שרוף ויוני רועה, המזמרים בהתלהבות שירי רועים! אך אויה, קצרה הייתה שמחתו זו, שכן איזה היפופוטם סורר חשק בגירוד ישבן, התחכך בבאובב ברוב עונג, ומיד חגה על צירה הצלחת שבצמרת העץ והסכימה לשדר חדשות מערוץ עשר בלבד.  

גם בלונדית טריבונאית אוהדת הפועל זה בסדר, התנחם הצ'יף והשתרע באמריקן קומפורטו. בדיעבד, היה זה רגע היסטורי בתולדות הכלכלה המסאית! שכן, מיד העבירה הבלונדה את השידור לבלונדת משנה וצוותה עליה לקום ולהתהלך בארץ, עם הלנטיס ומקל, ולא לשוב ללא צימר מובחר באמתחתה למען המלץ עליו בנועם.

צימר? תהה הצ'יף. קיזי, מה זה צימר?

שאלה מצוינת, סיננה קיזי בקור. אפרופו צימר, מה זה קמצן זקן ומאוס, שלאחרונה יצא עם אשתו לחופשה בתום מלחמת הבורים, וגם זה למחנה נטוש של המאו-מאו על בסיס מיטה וריצת בוקר?

נקט הצ'יף בטקטיקה בדוקה וביים התקפת שיעול, עד כי נמלטה קיזי לחברותיה ואיפשרה לו להמשיך לצפות בשקט. או אז הלכו גבותיו והתרוממו בתיאום מופלא עם ליסתו הנשמטת למראה הכתבת העשויה ללא חת, שעמדה ליד חושה רעועה ששימשה בעברה כמחסן מגרפות או משהו. לצידה של אותה שכיית חמדה סטרקטורלית (שזכתה מניה וביה לכינוי רב הרושם "צימר יוקרתי בעיצוב גלילי ייחודי") ניצבו בעליה הגאים, צמד מפוקפק למראה של גברברים העונים לשמות ויטו ופרדו (או שמא פיני ואברם, הצ'יף כבר לא זוכר בדיוק).

לא חסכנו בכלום, הצהיר בגאווה פיני-ויטו הזחוח. סאונה רטובה בלול התרנגולות, מסיכות מינרלים טבעיים ברפת, ג'קוזי רומנטי בבויילר שעל הגג.

נכון, אישר אברם-פרדו, וגם ארוחת בוקר מפנקת עם סלט עלי אקליפטוס ומרווה שחרחרה! אחר כך מקבלים עיסוי אנדיאני מענג עם אספלט רותח מהאישה של פיני, בוגרת הוויפאסנה של שהנדרצ'ארה המואר (לשעבר צ'רנוחה מקריית-גת), בשאנטי אמיתי.  

והכל מלווה במיגוון אטרקציות גליליות, המשיך פיני להתפייט. אפשר להתאמן בחליבת צפעים, קטיף הסירפד הדרדרי המצוי בשיא פריחתו, ואפילו חביצת גבינות מחלב נמיות, הכל כלול. איפה תמצאי דברים כאלה אצלכם שם בעיר, הא.

כאן שמה הכתבת נפשה בכפה והתעניינה בייראת כבוד באשר למחיר, שבעבורו יואיל צמד החבר'ה הטובים לעשות ג'סטה ולזכות את הנופש העירוני במנת אושר מרוכזת שכזו.

שלושת אלפים שקל לזוג, מינימום שני לילות בסוף שבוע, אמר אברם ללא הנד עפעף.

ומתי אפשר לבוא? שאלה הבלונדה.

פרצו האחים לבית סופראנו בצחוק רועם והסבירו, כי מבוקקים הם עד לשנת 2007 עקב הסתערות מחומצנת של לקוחות משיכון צמרת ועד פאתי סביון.

את השאר לא טרח הצ'יף לראות וחפז למוגבה וצ'וקודי. מדובר, הסביר להם בהתלהבות, בעם של גאונים פיננסיים המוכנים לשלם הון תועפות בעבור לינה בצימרים מובחרים, במקום לבלות במוסדות מפוקפקים כדוגמת מלון קרסנופולסקי באמסטרדם או ריץ בניו-יורק - תמורת אותם סכומים בדיוק, למען לא יצאו פראיירים! אצו רצו השלושה לבקתה שבפאתי הכפר, השליכו ממנה לאחר מאבק קצר את בוטולזי הישנוני והציבו שלט מאיר עיניים: "בקתה בסוואנה". כל השאר היה פשוט להפליא: פה צינור המחבר בין ישבן קרנף קשיש למדמנת העלוקות ("ג'קוזי טבעי-תרפויטי"), שם ערימת קש וגבבה על מצע חריוני בבון ("מיטה שוודית-כירופרקטית"), עיבוד מהיר של יוקה וקמח טרמיטים ("פינוקי בוקר טבעוניים") וטלפון זריז לנירה רוסו ("הייתי שם. לא להמתין. לרוץ, עכשיו") - וכבר התמוטטה מרכזיית הטלפונים העתיקה תחת לחץ הישראלים המתקוטטים באלפיהם על כל מקום פנוי. צימר, הא? סח הצ'יף לקיזי, בעודם לוגמים מהפינה קולדה בסיזר פאלאס. את רק אל תזלזלי בייזמות המסאית.