שירת הסוואנה

אמש פסע הצ'יף כהרגלו אל חדר הכושר (תרומת אונסק"ו וקרן לומומבה), כשהוא שופע חיות ומוטיבציה כמלך לואי השישה עשר המובל בעגלת עץ אל הגיליוטינה תחת מטר עגבניות וקרפ סוזט. בעודו מבכה את מר גורלו ומאחל מיתות משונות ליוכי מפלצת הסלרי, שבעטייה הולך ומתפוגג הוא אל תהום הנשייה - והנה קולות אומצה-אומצה-אומצה רמים עולים באזניו, מלווים בשאגות ונאקות. אהא, חשב הצ'יף בזעף והידק אחיזתו בנבוט, שוב אותם בני תשחורת משבט הזולו חצו את הגבול מכיוון כיכר קוגל ועושים קרחנה בטריטוריה מסאית! התגנב טומבי חרש אל קומת המרתף כשהוא מתכונן למתקפת פתע, אך נדהם לגלות כעשרים חיוורות פנים הנתונות במצבי גסיסה שונים על מין אופניים מוזרות תוך דיווש נמרץ לשום מקום, וכל זאת לפקודות ספרטקוס בטייטס הנוגש בהן באכזריות ודורש להגביר עומסים פן יתעצבן (או יחליש את הווליום, חלילה וחס). הסאונד ההולם ברקות, האפלולית, הארומה החמצמצה משהו, התאורה המסנוורת ומגוון הבעות היסורים שעל פני המעונות - הכל נראה כסצינה מרכזית מ"התופת" לדנטה, או לפחות כתור לבדיקה הבטחונית באצטדיון רמת גן.  

שאל הצ'יף את חיוורת הפנים הקרובה אליו: מה לך, נפש אומללה, ומה החטא שחטאת בימי חייך העלובים שהמיט עלייך עונש נורא שכזה?

ספינינג, חירחרה היא, ספינינג, כדאי לך, כיף לא נור -

אלא שכאן נקטע המסר עקב זינוקו של הספרטקוס. את עוד יכולה לדבר, הא, הריע האינקוויזיטור וסובב איזה ברז על כידון מכשיר העינויים. מיד השתנקה הנידונה, ניפחה עד כלות את עורקי צווארה והמשיכה לדווש בבעתה כשעיניה בולטות מחוריהן.

לא איש כטומבי יחמיץ הזדמנות פז שכזו להטבת איכות חייו, כמובן, שלא לדבר על רווחתה של רעייתו האהובה. אץ רץ הצ'יף לביתו ובישר לקיזי המאושרת שחלפו ימיה כמחולל אנרגיה אנושי, וכי יכולה היא להשליך את דוושותיה למעבה הג'ונגל! עוד באותו לילה התגנבו הוא וצ'וקודי, אילתרו חיבור לעשרים זוגות האופניים המוברגים לרצפה ומשכו כבל עד לגנרטור השבטי. מאז מואר כל הכפר באור יקרות, ובכל בקתה מזמזמים בנחת מזגנים מרכזיים, מקררים, מדיחי כלים, מייבשי כביסה, טוסטרים, קומקומים, מגהצי קיטור ועוד כהנה וכהנה מכשירי חשמל זוללי קילוואטים לאלפיהם. נכון שיש קצת נפילות מתח בנקודות זמן קבועות, כשמתעקשות חיוורות הפנים להישאר בביתן ולצפות ב"מבט נשי" עם בילי מוסקונה-לרמן למשל, אבל המסאים עובדים על פתיחת קבוצות ספינינג במחיר מוזל בשעות האלה בדיוק. למתעניינות, נא לפנות לבוטולזי.

חוק עתיק בסוואנה קובע, כי למען הארך ימים - אל לו למסאי הנבון להעיר אריות נמים מריבצם, או לבעוט חלילה בישבנו של קרנף רגוע. מכיוון שכך התמלא הצ'יף דאגה מתוכניותיהם של חוורי הפנים אשר באמריקה, שכנראה מאסו בהפצצת מאגרי קובה בבגדד ופלוג'ה ופנו להציק לאלמנטים מרוחקים מעט יותר. הנה למשל אותו פרויקט תמוה המתקרא "דיפ אימפקט", אשר עליו דיווחה נאס"א בגאווה רבה בימים האחרונים.

מה קרה, רטן הצ'יף לעצמו, משעמם לכם שם ביוסטון? כבר גמרתם לסרוק את קמצ'טקה במאמץ לאתר את השיניים של אילן רמון? חוצפה.

מה אתה רוצה, אמרה קיזי תוך בחישת המרק דיפלומטים. זה סודות היקום, חשוב מאוד. ככה נוכל לדעת סוף סוף מאיפה הגיע הצד שלך במשפחה.

מצחיק מאד, רגז הצ'יף. כלום את לא מבינה. הנה, תארי לעצמך שאת אסטרואיד שמשייט לו בתמימות ועוסק לו בענייניו בלי להפריע לאף אחד, מקסימום בדרך להשמיד סלע נידח באיזור של שבתאי או משהו, ופתאום מתפוצץ עלייך איזה רובוט נודניק מתוצרת ג'נרל מוטורס בלי שום התגרות מצדך ועוד קודח בך מכתש בגודל הקולוסיאום. מה, לא תתעצבני?

נאלצה קיזי להודות כי עצבן תתעצבן.

יופי, אמר הצ'יף. עכשיו, לא תעשי איזה תיקון מסלול כדי להיפגש מקרוב עם החארות הקטנים ששלחו עלייך סיכול ממוקד?

המממממ, אמרה קיזי.

וכרגיל, אמר הצ'יף, כמו תמיד כשחוורי הפנים עושים משהו שצריך לשלם עליו, מי יקבל בראש חמשת אלפים מגטון ויתאדה ראשון? לא אנחנו מהסוואנה?

רגע, אמרה קיזי. אבל הנה, המדען שלהם אמר שההתנגשות לא צפויה להטות את השביט -

וואלה, אמר הצ'יף, חזקים מאוד הנאס"א האלה במדענים, תשאלי את החבר'ה מהצ'לנג'ר וקולומביה. ואת הסקיילב שנפלה על הסבתא של צ'וקודי ב-1975 באמצע הדפיקת שטיחים שכחת כבר?

אז מה עושים, שאלה קיזי.

כלום, פיהק הצ'יף. סתם, שלא תגידי שלא אמרתי לך.