שירת הסוואנה

יום הולדתו של טומבי ג'וניור נחגג ברוב פאר והדר על-פי מיטב המסורת המסאית, בהשתתפות בני משפחתו הקרובה (למען הערכים), חבריו (שעשועים) וסגל מוריו (כיבוד קל). בשוך המהומה התרווחו הצ'יף ובנו בכורו על הספה, גרסו עצמות ירך וצפו בעניין רב בערוץ החיים הטובים, שם הדגים השף אמדוללה דרכים מקוריות להכנת נגירי טוטסי.

נו אז איזו מתנה אתה רוצה, שאל הצ'יף.

דוּם 3, אמר הנער. בוטולזי ג'וניור כל הזמן משוויץ שלו יש כבר. ניסיתי להוריד מהאי-מיול, אבל אמא תמיד מפסיקה לדווש שני מגבייט לפני סוף הדאונלוד.

אהא, צהל הצ'יף, יופי של סוואהילית ספרותית מלמדים אותכם שם במיסיון, פשוט תענוג! מה אמרת?

הביט בו טומבי ג'וניור במבט מלא רחמים והסביר.

עיקם הצ'יף את אפו השרוע והציע איזה ספר טוב או סט תחתונים צבעוניים, כמו שנהוג בעדה.

לא רוצה, אמר טומבי ג'וניור בכעס. נראה אותך ככה, הילד היחיד בכיתה שבשביל כל ארטיק קרח צריך לקרוא שלשה עמודים ביוליסס.

פעם אחת תקנה לילד מה שהוא רוצה, נודניק, סיננה קיזי בעצבים. נכנע אפוא הצ'יף ולמחרת חזר לבקתתו עם משחק המחשב הנדון. על האריזה הנוצצת בלטו איורים סכיזופרנים של יצורי שאול ומגוון כלי משחית, שהיו גורמים עונג צרוף לטורקוומדה והר דוקטור מנגלה גם יחד.

יו-הווו, שמח טמבי גו'ניור. לא חלפו אלא חמש דקות ומחדרו של הילד עלתה קקופוניית שאגות, קולות נפץ, צרחות אימים ונהמות המזכירות עוד יום של דרבי באצטדיון עלי סמי ין, איסטנבול. חפז הצ'יף להציל את בנו מצרה, אך מצאו עסוק בניסור וירטואלי של זומבי שמנמן ונחוש, כזה הדומה במידה מפתיעה לכבוד השר לשעבר פריצקי.  

רגז הצ'יף מאוד לנוכח השטויות המעסיקות את נפש הנוער בימינו אלה, הדורשים קצת רצינות ואחריות בבקשה, ואי לכך שלח את הפושטק הצעיר לעשות שיעורים והתיישב כדי לבחון את השערוריה לעומקה. מה לעזאזל מושך כל כך בשוטטות חסרת מעש בכל מיני מסדרונות חשוכים, חשב לעצמו, ועוד כאלה שלא ניקו בהם אבק כבר שנתיים, בטח לא בפינות, ומה הדלת הזאת שם -

כאן חלה תפנית מצערת בעלילה, שכן איזה בנדיט מצולק וערמומי התגנב אל הצ'יף מאחור ורוצץ את גולגלתו בעזרת מפתח ברגים גדול. 

משחק דבילי למפגרים אנאלפביתים, רטן הצ'יף וקם ללכת, אבל בכל זאת, הכבוד המסאי מחייב וחוץ מזה לה גר קום לה גר. התחיל הצ'יף מחדש, אלא שהפעם הקפיד להתגנב כשגבו צמוד לקיר. כשהופיע רוצחו המנובז מיהר טומבי לרוקן בו חמש מחסניות מטווח אפס ואף וידא הריגה עם פנס כבד, טקטיקה שהוכחה כנמהרת משהו לאור הופעתם של משלחת מלאכי חבלה שחוררהו לאלתר באמצעות כדורי אש ענקיים ואף התעללו בגווייתו המרוטשת לצלילי רקוויאם אלקטרוני.

חכו חכו נבלות, נאנק הצ'יף בזעם והתממש בכור אטומי נטוש, שם מצא רובה ציד קצוץ קנה, משור מכני וכמה רימוני יד תרמו-גרעיניים. או אז נפתחו שערי הגהינום והצ'יף נאלץ להילחם על חייו כשהוא משמיד, מפצפץ, מרסק ומרטש כלאחר יד עשרות שדים ויצירי שאול המבקשים לשאוב את נשמתו בקשית. כל זה נעשה לצורך למידה, כמובן, ובצקצוקי לשון הולכים וגוברים לנוכח הזוועה השוטפת מוחות רכים ונוטעת בהם שטויות בלתי חינוכיות בעליל. שהרי ברור לכל דביל, למשל, שאין בנמצא דבר כזה, תותח פלזמה! אם כי, אה, יש בהחלט משהו נעים בירי שטוח מסלול של צרורות ברקים כחולים, הגורמים לגופות האויבים להתעוות ולקפץ באופן מרהיב ואף לפזר אברים פנימיים בשלל צבעים על הקיר, בטח במקרה של החולירע הזה עם הקרניים, קבל את זה, חלאה, רה טה טה טה טה טה טה טה טה -

לפתע הופרע הלוחם הנועז על-ידי אישה בלתי מזוהה, ששאגה לתוך אוזנו כי ארוחת הערב מתקררת. ביקש הצ'יף לומר כי כבר בא הוא, אך לתדהמתו ניצלו שני פריצקים את הריפיון הזמני בכוננות, דפקו בראשו חבית פסולת ביולוגית רעילה וחזרו לבסיסם בריקוד ניצחון מרגיז ביותר.

בשלב זה ירד מסך אדום על עיני הצ'יף. נהמה גרונית שלחה את סיבת ההפרעה לבית החמות, כשהיא מתייפחת מרה ונשבעת שלא לחזור עוד. מילותיה נפלו על אזניו הערלות של טומבי, העסוק בהתחמשות קדחתנית לקראת מסע נקמה עקוב מדם חייזרים תוך ביצוע מחרוזת שירי מלחמה מסאיים, היפים לגוף ולנפש. גם איזה ילד טרחן שהתבכיין שהמשחק בכלל שלו, ומה זה פה, אמרת רק חמש דקות וכבר עברו שלושה ימים, ואיפה המספר טלפון של ד"ר קדמן - נבעט חיש קל אל מבעד לחלון הבקתה, למען לא יפריע הנודניק. או אז תיקתק הצ'יף איגוף חשאי מאחורי גבם של מאות פסקודניאקים מהגהינום, מה שאיפשר לו לרסס בהם פצצות ארבעים מילימטר תוך גילגול קרבי והשלכת רימונים, עד כי תמו יום קרב וערבו והשטן נפל על חרבו.

ויני וידי ויצ'י! הריע הצ'יף המותש ומחה זיעה אל מול הקרדיטים. אחר כך קם, שיחרר צוואר תפוס, גילח זקן בן שלושה ימים והלך להתחנף לאישה, כרגיל.   

נ.ב.

הצ'יף מתנצל עמוקות על משלוח הודעת שווא בנושא עידכון, ותודה לגמר"ש ושרוני נשמה שהסבו את תשומת ליבו לעניין. מסתבר כי שוב לחץ הוא על איזה מקש לא נכון בלהט היצירה! יש לציין, עם זאת, כי לפני כעשרים שנה גרם מעשה דומה מצידו לתוצאות קשות בהרבה (תקרית גבול בת שלושה ימים בצפון רמת הגולן).