שירת הסוואנה

שעת ההצנחה החודשית מטעם קרן הסיוע של האו"ם - חגיגה אמיתית היא למסאים, שאינם משופעים בשמחות בדרך-כלל. הנה מה טוב ומה נעים שנורר אחים גם יחד, מזמרים הם בחדווה תוך מאבק על עוד קופסת פכסמים או קונדומים קינג-סייז בטעם פסיפלורה. אמנם, מאז שהחליט צבא מזרח תיכוני מסוים להיפטר בבת אחת משישה-עשר טון לוף, ניכרת חדגוניות מסויימת בתפריט - אך מה לנו כי נלין, סח הצ'יף לקיזי, הרי בכל זאת מדובר באוכל שאין צורך לרדוף אחריו שעות בחום הנורא, ועוד אחר כך להסתבך עם כל מיני משלחות עונשין של חיוורי פנים המצוידים במקלות יורקי אש ובוז'י הרצוג.

אלא שבהצנחה האחרונה נחלו המסאים מפח נפש אמיתי, שכן הכיל הקונטיינר שלוש שקיות סוכרזית ותו לא. מה זה פה, התרעם הצ'יף והתקשר מיד לידידו מנוער, שהצליח להתברג למשרה מכובדת באותו אירגון בינלאומי על תקן כושי ייצוגי בעל מבטא אקזוטי משהו.

מה אפשר לעשות, אמר קופי ענאן, הפעם הכל הלך לתאילנדים.

אבל למה? התעצבן הצ'יף. מה קרה, הפסו חתולים מן הארץ?

נו באמת, אמר קופי, לא יפה. אתה לא קורא עיתונים? הם כולם בצונאמי.

אמר הצ'יף שזה כבר ממש לא הוגן, לגזול ממסאים את פיתם הדלה ואחר כך לשמוח לאידם ולחגוג במסעדות יפניות יוקרתיות.

צונאמי, חזר קופי בסבלנות, לא אונמי. אחר כך הסביר לצ'יף שמדובר בגל ענק, כזה המצויד בתיאבון בריא לשוודים ומותיר אחריו גראונד זירו משובץ צ'ופסטיקס לרוב.

הודה הצ'יף על המידע המועיל וכינס מיד את מועצת השבט. אנחנו צריכים צונאמי דחוף, בישר לרעיו, אחרת נאלץ להסתפק בשימורי בושמנים עוד הרבה זמן.

הסכימו המסאים שאכן מדובר בדיאטה בלתי ראויה, ורצוי למצוא פיתרון הולם לבעיה; דע עקא, שהגלים באגם ויקטוריה - שקטים הם בדרך כלל, ובשיא זעפם יתנחשלו לגובה חמישה-עשר סנטימטרים, לעת יזורר קרוקודיל זקן שאחזתו צינה. אין ספק, כי מצוקה מעין זו דורשת מאמץ מוחי ניכר מצידו של עילוי מדעי-אנליטי, להלן ד"ר נ'קומבה.

ישב אפוא הרופא הטוב, לעס בדל עיפרון ושקע בחישובים נמרצים. מחוץ למערתו חיכו המסאים במתח הולך וגובר, למעט בוטולזי למוד הניסיון שבחר להתחבא במלכודת פילים נושנה. לאחר כשעתיים יצא עשן לבן, נפרס תרשים גדול על סלע ונחשפה תכנית גאונית במיטב המסורת הליאונרדו דה-וינצ'ית. להשגת אימפקט של פגיעת אסטרואיד ענק בלב האגם, הסביר נ'קומבה לקהל מעריציו, נזדקק לאחת בליסטרה, אחת פיסגת הר קילימנג'רו ואחד בוטולזי, רצוי לאחר ארוחת צהריים.  

הביצוע זכה להצלחה חלקית. לאחר השיגור חלף בוטולזי המצווח מבעד לשכבת ענני גשם, כשהוא מפריח את נשמתם של שני טייסי אוגנדה-אייר מבוהלים וצובר גובה בתאוצה מרשימה. בשלב הבא עשתה הגרביטציה את שלה, ורעו העגלגל של הצ'יף צנח מטה כמניית פארמוס בליסטית. הכל נראה מושלם, המסאים כבר השתחלו לבגדי ים ונצמדו לברווזי גומי, אך מעשה שטן, קול חבטה עמומה אי-שם מלב הסוואנה, מלווה בשאגות כאב של טיגריס - העיד בבירור על טעות מסוימת בחישובי הקואורדינטות. נ'קומבה הנבוך ניסה לתרץ את הבושה במה שכינה "מערכת מידע אובסוליטית", אך זכה לקריאות בוז רמות משהתברר, כי לרשות המנוול עומד מחשב-על מעורר קינאה (טקסס אינסטרומנט סולארי המשמש גם כמעמד עפרונות, ועליו הכיתוב "מתנת האחים ונטורה, מכשירי כתיבה").

התפזרו המסאים המאוכזבים מרה ושבו איש איש לבקתתו. לא נורא, אמר הצ'יף לצ'וקודי. בוא אלי לארוחת ערב, נוריד איזה ריכרד לוי.