זה יהיה קצר, יען כי עדיין נסער הוא הצ'יף, ואת מנוחתו מטרידים כל מיני חזיונות הירונימוס בוש סטייל. כרגע הסתיימה ברדיו השמעת גירסתו של הטרחן שבכותרת לאבן יסוד תרבותית, "עטור מצחך זהב שחור". למשמע הזוועה היה הצ'יף בטוח, כי שוב פתח בוטולזי במיזם וודו הכולל בישול חתולים חיים ושליקת כרוכיות; אך לאט לאט התבררו ממדיו האמיתיים של האסון. עד מתי, שואל הצ'יף, עד מתי? אייה האו"ם? היכן אקו"ם? הלנצח נופקר לחמאת עכו"ם? אלפי סליחות, אברהם חלפי, מי ייתן ותטרוף רוחך את שנתו של עוכר שלווה זה לנצח נצחים! חמש דקות, הו מוזונגו הגדול, חמש דקות תן למובוטו ססה-סקו עם המנוול בחדר סגור, נראה אותו מסלסל אחר-כך "כשזה עמוק", הו כן. בכן, אביתר הנכבד -
עטורה עינך פנס שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
יללותיך הדקיקות בראשי עשו חור
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך אולי תימכר
לבושמני עשיר?
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
רגיש אתה וענוג, במיוחד לעת ליל
אולי תעשה הסבה לפחח?
או שמא לנזיר שתקן וצחור כמלאך
הרואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו אורנה בנאי! תגיד, היא אישה?
אפילו קיזי, שאוהבת
זמרה, עצובה ושותקת
לקולך טענה קלאצ' בדממה!
ואני, מדמיין איך לחונקך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על נודניקים אחרים.
נפרש חלומי: למרבד נעשיךָ
יצעד בוטולזי על בני מעיךָ
לבש חלוקך הורוד, הו חמודי
וגם פזר פודרה, לכבוד צ'וקודי.
ועינך העטורה פנס שחור
תוגש לקינוח כחרוז אל שיר
אז יחגוג הצ'יף עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטורה עינך פנס שחור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: