שירת הסוואנה

חורף הוא עניין רומנטי וקסום, אין ספק, אך לא כשמדובר בסוואנה. בקתות העשויות גללי פרות נוטות להתמזג בסביבתן הטבעית לעת טל ומטר, להוותם של המסאים; וכך לא נותרת בידם ברירה, אלא להתגונן בפני המבול הסוחף בעזרת מה שסיפק הטבע (עלי בננה, שלפוחיות ציפה של שפמנונים ועמודי החדשות של "הארץ"). רק הצ'יף, המכלכל מעשיו בתבונה ומבעוד מועד - דאג לטפח קשרים בצמרת המיסיון, וכעת יכול הוא להתרווח ביובש יחסי בבוידעם המנזר הפרנצ'סקני, לכרסם בניחותא כדורי נפטלין ולחכות עד יעבור זעם (של קיזי, שוודאי עסוקה בשאיבת מים נמרצת מן הסלון תוך התייחסות מפורטת לאילן היוחסין של שושלת טומבי לדורותיה).

וכך, בעוד איתני הטבע משתוללים כשייע פייגנבוים במחצית - התפנה הצ'יף להרהר במספר ענייני דיומא:

א. על הסתברות, חליפות סערה ופתגמים ביידיש

מזה כשבוע משכים הצ'יף קום לצורך היערכות ראויה. גופיה תרמית, חולצה, סוודר, מעיל, חליפת סערה - הכל לצורך רכיבה חורפית על קטנועו עתיר הסמ"ק, הלא הוא פייר-לואיג'י מרזוראטי הידוע לשימצה בקרב גימלאיות ויצ"ו וחתולי השכונה. או-אז יוצא הוא מבקתתו, מתנודד כפליט משוריין מקרב אז'ינקור, בועט במיצי התורנית המנמנמת על פייר ומפליג לדרכו במזג אוויר קייצי וחמים עד גועל. מכאן והלאה עובר עליו תהליך אידוי מואץ שבסופו ינחת במשרדו, רך וחמים כרטטוי עצבני. היום, כמובן, קץ הצ'יף במשחקים והסתפק בטריקו קז'ואל; וכעת ניצב הוא מול חלונו וצופה בטייפון ברגשות מעורבים. שנאמר - אה קליינע צ'יף טרעכט, אונט גרויסע מוזונגו לעכט.

ב. על שליחים והמבורגר עם אמנטל

גשם זלעפות ומטחי ברד מנעו מהצ'יף גישה לעירוי החומוס יומי. שעל כן, טרח הוא לעלעל בפרוספקטים קולינרים המציעים מגוון מזונות אקלקטי, מכל טוב הסוואנה ומשמניה - החל מג'חנון גואנו, עבור לשניצבורגר שרשורים וכלה בבייגל אסקרגו מיט אה ביסל גריבען. ההתחבטות הייתה קצרה, כמובן, וממש כבימים טרום-יוכיים חייג טומבי לאגאדיר והזמין חצי פרה בלחמניה עם אמנטל (אף מילה למפלצת הסלרי). מקץ כחצי שעת המתנה רעבה, נשמעו קולות שליק-שלאק מוזרים מעבר לדלת משרדו. נזכר הצ'יף בימיו כנחלאי בקיבוץ מסוים, עת היה משמיע קולות דומים תוך שכשוך כפות רגליים יחפות על קרקעיתה העשירה של מכלאת תרנגולי הודו, ואף נהנה מתחושה חמימה בין הבהונות. מיהר הצ'יף לפתוח דלתו, והנה ניצב מולו שליח נכא רוח, עטור בקסדה ובעיקר ספוג מים כמטייל מאורגן בקופיפי. הושיט השליח האמפיבי שקית נייר חום יבשה להדהים, שכפי הנראה גונן עליה בגופו במהלך השינוע הסוער, מסר לטומבי עודף וגז חיש אל עין הסערה. לטעם ההמבורגר, יש לציין, נוסף טעמו של מוסר כליות אמיתי. להבא, נשבע הצ'יף, יסתפק הוא במנה חמה.

ג. על צאצאים ומאבקם ההירואי במעיל

הצ'יף נהנה מפטור נרחב למדי בכל הקשור למטלות דומסטיות, אך מתקשה להתנער ממישרת הדיספצ'ר. בתוקף תפקידו זה אחראי הוא להשכים את צאצאיו הזעופים, להאביסם קורנפלקס, להפליא בהרכבת סנדוויצ'ים מקוריים על-פי דרישה ולשלחם בבעיטה למגרסת החינוך על-שם לימי ("אל קונקוויסטדור") לבנת. כל עוד שורר קיץ בחוץ, מדובר במשימה פשוטה למדי. לעת חורף, לעומת זאת, מנהל הצ'יף מאבק איתנים עם גו'ניור וקיזית, המסרבים בכל תוקף להצטייד במעיל, גם לנוכח סופות שלג ונדידת קרחונים. התעטפות במשהו העבה מאפידרמיס, מסתבר, נחשבת בעיני נוער השימפנזים כמעשה גיקי-חנוני להדהים, השקול רק לקריאת ספר בפרהסיה. מדי בוקר מנופף הצ'יף באגרופיו, צורח ככרוכיה ואף מאיים בביצוע פדיחות איומות ליד שער בית הספר (היי-פייב קולני והיפרדות בדמעות). לבסוף משיג הוא ניצחון פירוס, והשניים משליכים על שכמם לבוש חם ונמלטים. לאחר כחמש דקות יוצא הצ'יף למסלול הקבוע, ומלקט את מעיליהם של בני נעוות המרדות מתיבות דואר, צמרות עצים וארונות חשמל. יש משהו נעים בשגרה, חייב הוא להודות.

נ.ב.

שוב השתנק הצ'יף ואף דמע מצחוק למקרא פוסט קפוצ'וני. חושו אחים חושו.