שירת הסוואנה

הגדול מכולם נגמז. לא היה, אין, ולא יהיה אחד שיצחיק כמוהו. וכמו שכתב פעם, בטח עכשיו מביט עליו איזה פקיד הסתדרותי עייף ומכונף בשער הכניסה שם למעלה ושואל:

שם?

קישהונט, הוא אומר.

והפקיד רושם: קישון.

שם פרטי?

פרנץ.

אפרים, אומר הפקיד. הלאה!

אז הולך אפרים, והולכים שטוכס, וקונשטטר, וירדן פודמניצקי, וארבינקא, ותולעת שני, ופתיל רוזט, והג'ינג'י עם המפתחות, והדוד מוריס עם התמונה, וד"ר בר-ביצוע עם הכספת, ופליקס זעליג עם השטקר, ורק צ'יף מסאי אחד מצוברח רוצה לפרוץ בצעקה צרודה ולהתפזר לאפלת הצהרים, אבל במקום זה הולך למיטה וקורא בפעם האלף על רחוב הלסינגפורס, ועדיין צוחק כמו מטורף בקטע עם אוסלוגפינף, רק מה, הפעם עצוב לו נורא.