שירת הסוואנה

מסאי שומר חוק הוא הצ'יף. מפגשיו עם תכולי המדים מסתכמים בדרך כלל בשיחות נלבבות עם שוטרת המקוף הפיגמית, זו שנתוניה הטבעיים מאפשרים לה להסתתר מתחת לכריזנטמות ולהסתער משם על נהגי ג'מוס שעברו על תקנה 49ד' (האט ותן כבוד לכבשים חוצות). אלפסי נקראת היא, למיטב זכרונו של הצ'יף, והמהדרין יפנו אליה בשמה המלא (בחייאת אלפסי). אחת לשבועות מספר יוזמת אלפסי פגישת עבודה עם הצ'יף ("פיאג'ו תעצור בצד פיאג'ו"), שבסיומה נשלח הוא לתהליך שיקום קצר בבנק הדואר. לעתים, כטוב ליבה בסנדוויץ' טונה, תנהג אלפסי מנהג שובבות ותעטר חתימתה בסמיילי קטן; וכשבצ'יף מדובר, אף תוותר על כתיבת מגילה גנוזה בדבר חטאיו התעבורתיים ותסתפק בהטבעת חותמת: "כרגיל". כך או כך, בשגרה נעימה עסקינן, ללא הפתעות מיותרות. 

שעל כן נחרד הצ'יף כשצילצל הטלפון במשרדו, ומעבר לקו נשמע קולו של יס"מניק נמרץ. בוקר טוב, אמר הוא, מדבר מפקח ציון שחיק-עצמות. תפסנו פורצים בבקתה שלך, תגיע. אה, והעוגה במקרר לא משהו.

חפז הצ'יף, בעט במרזוראטי, חתך אבטובוסים כאילו אין מחר והגיע לבקתתו כל עוד נפשו בו. המחזה שנגלה לעיניו לא מילאו שמחה יתרה: על אמריקן קומפורטו התרווח ציון דנן, שלושה שוטרים אחרים סקרו בעניין את אלבום התמונות מירח הדבש עם קיזי, ואחד מז"פניק עסק בהשחרה שיטתית של כל חלקה טובה באמצעות אבקה חסינת דטרגנטים. בפינת האוכל ישב פוחח בושמני צעיר, ידיו אזוקות ופניו מביעות עלבון אין קץ. עוד התחוור לצ'יף, כי כל ארונות ביתו ומגרותיו זכו לרה-אורגניזציה מבורכת, ותכולתם פוזרה לכל עבר במיטב מסורת האבסטרקט.

יש לך מזל שבדיוק היינו בסביבה, נהם ציון. אתה מזהה את מה שבתוך התיק?

ובזאת הפך על השולחן ציקלון ענק, שעליו התנוססה כתובת עליזה: "כל הזין ינואר 82". מיד זיהה הצ'יף את צ'ימידנו הוותיק, שבשנים האחרונות משמש אותו במילואים לצורך הסלקת קופסאות לוף. מסתבר, כך על פי ציון, כי הפזווענק הקטן חדר לבקתה דרך המירפסת, נטל את הקיטבג האמור מחדרו של הצ'יף ומילאו באוסף אקלקטי מרכוש משפחת טומבי כלהלן: פרקולטור; מצלמת סופר-8; דיסקים (קינג קרימזון?!); וחפצי אמנות נדירים (חוברות MAD, ספרי פטריק קים וסיפולוקס). אחר כך ביקש המנוול להימלט עם שללו ולמוכרו במיליונים לסמיתסוניאן או משהו; אך או אז, לדברי ציון, עטו עליו נציגי החוק המסורים שזיהו פעילות חשודה, העניקו לו טיפול אורתודנטי חינם והשיבו הסדר על כנו. משטרת הסוואנה עירנית וערוכה לבלימת הפשע, סיים שחיק-עצמות בגאווה ושאל: ומה עם הכפפות עור האלה, שלך גם כן?

בחן הצ'יף את המימצא ואמר: לא חושב.

שלו, שלו, השמיע העציר קריאת ביניים מהפינה, לקחתי אותן מהמגירת גרביים.

וואלה, שמח הצ'יף, תודה.

הודה הפורץ בנימוס בחזרה ואחר-כך נגרר לניידת ע"י ציון את קומפני, ראשו נחבט ומדנדן בעליזות על משקופים ורהיטים מזדמנים.

את רואה, אמר הצ'יף לקיזי לעת ערב, יש על מי לסמוך. לא כולם דפרים שמה במשטרה.

אלא שלמחרת פגש הצ'יף בלובי בקתתו את מוניר, המנקה החביב מקלנסווה, והנה פנס ענק מעטר את עינו הימנית ושיניו מזכירות מעבר חציה תקני. מה קרה מוניר, שאל טומבי, שוב פעם הלכת למשחק של בני סכנין?

לא, נאנק מוניר, וואלה אתמול הייתי מנקה, ביתאום שמעתי רעשים מהבית שלך ושני גנבים קופצים מהמרבסת ורצים עם תיק גדול, ישר הייתי רץ אחריהם וצועק גנב, גנב, וואקף וולא בטוחק, ובאמת באה ניידת וקפצו עלי השוטרים וככה מביאים לי איזה חצי שעה כאפות ופיצוצים בפנים עם ווקי טוקי, עד שהבינו ועזבו אותי כבר ברח גנב אחד ותפסו רק את השני.