מישהו טילטל בחוזקה את כתפו של הצ'יף וקטע באחת שנת חורף מתוקה. רגז טומבי עד מאוד: היה זה בשיאו של חלום מענג שבו הצליח סוף סוף ללכוד את דב נבון ועידן רייכל, להטיח ראשיהם זה בזה, להשליכם לגוב שפיפונים שופי עקב ולהתרחק במילמול "כן, אה? ממעמקים, וואלה". כעת, למרבה הצער, הוכרח לצאת ממערתו ולנעוץ מבט נוקב בצ'וקודי ומוגבה, העומדים מולו שפלי רוח ופוכרים אצבעותיהם בעצבנות.
אנחנו באמת מצטערים, מלמל מוגבה התנצלות רפה, אך הובא לתשומת ליבנו מצב דברים אינפרה-סטרקטורלי המחייב את התערבותו הנחרצת של כבוד הצ'יף, על כל ההתלבטויות המוסריות הנוגעות בדבר, מבחינת ייקוב הדין את ההר, ומילתא דזוטרא היא -
תשתוק כבר מוגבה, נאנח הצ'יף, אלף פעמים כבר אמרתי לך לא לקרוא פסקי דין של אליקים רובינשטיין בשירותים. מה קורה, צ'וקודי?
לא ברור, אמר צ'וקודי, אבל מונגו ושאר הקופים הגדולים נהיו חסרי מנוחה משהו. כבר אי אפשר עם הצרחות האקסטטיות האלה כל הזמן, צ'יף, הילדים מתחילים לשאול שאלות, לא נעים. חשבנו אולי תלך תבדוק.
קילל הצ'יף חרש, אך לא יכול היה להתחמק ממילוי חובותיו הציבוריות. שב איפוא לבקתתו, עיין כמה דקות במגש דואר נכנס, הבין הכל ויצא אל הסוואנה. מקץ שעה קלה איתר את עין הסערה וצפה בעניין רב בבאובב זקן, הנע ונד כברוש דקיק לעת סופת הוריקן. מצמרתו של רחב הצמרת עלו קולות חד-משמעיים, המזכירים סאגות טבטוניות בכיכוב טריסטאן ואיזולדה+דירק דיגלר+דרושות.
מונגו, קרא הצ'יף, בוא רד רגע, יש דיבור.
שקט פתאומי השתרר, ופרצופו שמוט הגבינים של גורילת הבית הציץ מהעלווה הירקרקה. מה יש, נהם הפרימט בהדר הבית"רי המקובל בקרב בני עדתו, בדיוק התור שלי עכשיו. לא פייר. אותך לאו-חנה, או-חנה.
תזרוק אותו מיד למטה, אמר הצ'יף. אתה יודע טוב מאוד שקודם גומרים את העניינים הפורמלים.
רטן מונגו ונבח פקודה קצרה כלפי מעלה. לא חלפה אלא שניה, ומשהו עטוי חליפת ערב מקומטת הוטח לרגלי הצ'יף כשהוא מייבב בצפירות עולות ויורדות.
אז זה אתה השגריר החדש שקיבלנו לגביו מברק מתל-אביב? שאל הצ'יף את האומלל העומד מפושק קמעה לפניו.
בני זונות, התייפח פרח הדיפלומטים, בני זונות, הבטיחו ניו יורק הבטיחו, אף פעם אל תאמין לאקס שב"כניקים, והמהרטה הזאת כושלאמשלה, איך אמרה לי למה לא תעשה איתי שבת בבית לפני שאתה נוסע, כבר במטוס עם הרסטאפרי בקוקפיט והפוסטרים של היילה סילאסי הייתי צריך להתחיל לחשוד.
לא נורא, ניחם אותו הצ'יף. וולקאם. אז מה אתה יודע לעשות הכי טוב?
הסברה, הזדקף המלוקק הקטן בתקווה, הסברה, אין לנו לאן ללכת, עם קטן ומוקף אויבים אנו -
כן, אמר הצ'יף בעייפות, אבל גם גמישים לאללה איפה שצריך. מונגו? גמרנו עם הכתב אמנה, אפשר לעבור לצינורות דיפלומטים מקובלים.
ובזאת סב אחור וחזר לשבט. אל דאגה, הרגיע את המסאים לנוכח הצווחות המתחדשות. זה יהיה קצר. לא מחזיקים הרבה זמן השגרירים שלהם, כמו השמן ההוא עם הזקן והאזיקים בפריז, נו, איך קראו לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: