דיסידנטים בוטולזיים, המנצלים ואקום שלטוני זמני כדי להשתולל בראש חוצות ולגנוב את מקום החנייה של הג'מוס; ועד כבשים לוחמני שקם לו לפתע בדיר, ומציג דרישות מחוצפות לתשלום בעבור שעות נוספות ו/או שכר עידוד לתנוחות מקוריות; הצקות מוניציפליות של שלוחי ראש העיר העכברושאי, המאיים להלביש נחלה מסאית שלווה בשלמת אקרשטיין ואספלט
– הצורך הדחוף לטפל בעניינים דוחקים אלה ואחרים עיכב קמעה את שיבת הצ'יף. שעל כן, רואה הוא לנכון להתנצל מעמקי לבבו ולהבטיח, כי שנית קינשסה לא תיפול ושוב תשובנה תגובותיו הטרחניות להטריד מנוחת בלוגאים תמימים. כך או כך -
זוועות החג והמצות חלפו עברו ביעף
גם קניידל (רך) וצימעס (טראח)! מתי תשעה באב?
ועתה, עת ישתרעו המסאים באנחות קורעות לב תחת כל באובב רענן, ישחררו עוד חור בחגורה וישוועו לשטיפת קיבה עם סודה קאוסטית
– ישמח הצ'יף לשתף את רעיו חיוורי הפנים בכמה תובנות שהעלה מוחו המסויד, אי-שם בדרך לים האדום ובחזרה.
שני אינדיאנים בקוקפיט
אך נדם קולו העמוק של הקברניט שחר פין-בזלת, המתאר בקור רוח את נתיב הטיסה דרומה וחומק אך במעט מקיצוץ ארובת רידינג ד' - ושלווה נעימה עטפה את הצ'יף, שהואיל לחדול מלחרוש תלמי ציפורניים עצבניות בירכה החטובה של אשת חיקו הנצחית. תירגע כבר, מפגר, רטנה קיזי בעייפות. היית חייב לראות את הפרק הראשון ב"אבודים" אתמול בערב, הא?
אכן טעות, נאלץ הצ'יף להודות. ועוד הניצולים שם
– התמזל מזלם להתרסק על אי בודד השורץ מפלצות אימתניות המשחרות לטרף! שזה בטל בשישים לעומת התנפצות מעל שיפודי ציפורה בבת-ים, אם תשאלי אותי.
מי שאל אותך משהו בכלל, רטנה קיזי. עכשיו תן לישון ואל תעיר אותי לפני המלון.
נעלב הצ'יף ולא אמר עוד דבר, אלא נעץ מבט חודר בתא הטייס השמור ככספת בפורט נוקס. חי מוזונגו, התמרמר הוא, למה תמיד חייבים לסגור את הדלת, מי יודע איזו קראחנה הולכת שם בדרך לכותרות של מחר. תחי השקיפות, אני אומר, תנו לראות איך אתם עושים אגזוז-ברקס מעל ים המלח!
אלא שאז נשאו אותו זכרונותיו כעשרים שנים לאחור. כרבים מחבריו המריא לדרום אמריקה בתום שירות צבאי מענג, ובמשך תקופה ארוכה נשאו אותו רגליו במשעולי הרי האנדים, כשהוא רוקד עם לאמות ולוחש לאלפקות. בהגיעו ללה-פס, בירת בוליביה, שמע סיפורים מופלאים על פניני הארכיטקטורה בעיר קוצ'אבמבה, ומכיוון שעד אז כבר הספיק להתרשם מהארכיטקטורה האורבנית הלה-פסית (זו הנוצרת ע"י אינדיאניות קשישות, הכורעות לפתע באמצע הכביש בהבעה מהורהרת לצורך יציקה מתונה)
– החליט להימלט שמה בטיסה פנימית. ברם, בהגיעו לטרמינל המקומי (חושה רעועה שהותיר אחריו קורטז הכובש, לצד מסלול עפר כבוש שעליו מסתחרר שיח סירה קוצנית לקול יללות זאב ערבות נוגה) – החל לפקפק מעט בכל העניין. עם זאת, התעודד הצ'יף מעט בעודו סוקר מיצג היסטורי בפאתי המסלול, שם נח לראווה אבטיפוס מעופף שהספיק לשמש את האחים וילבור ואורוויל רייט. מעניין מאוד מוזיאון התעופה הזה, מלמל הצ'יף, אך לפתע אזל הדם מפניו עת הופיע אינדיאני רע מזג ובתנועות ידיים בינלאומיות דרש מטומבי, פור פבור, להפסיק להקיף את המטוס ולהיכנס כבר פנימה.
לזה? שאל הצ'יף באימה.
סי, אמר ג'רונימו בקוצר רוח. רפידו רפידו!
נפרד הצ'יף מכל היקר לו ופסע לתוך החורבה, שם נשמר לו מקום של כבוד בין שלושה חזירים וכעשרים-שלושים תרנגולות מהירות חימה. מבעד לחלון המאובק ניתן היה להבחין בטכנאי הנמרץ, המחזק את חיבורי הכנפיים במה שנראה כתערובת קמח יוקה ומים. ביקש הצ'יף לעלעל בעלון הבטיחות, אך כל מה שמצא היה פמפלט קרבי ישן הכתוב גרמנית, ובו בירכת מרשל האוויריה של הקיסר פרנץ-יוזף ירום הודו לטייס האמיץ פון ריכטהופן, הלא הוא הברון האדום, לאחר הצטיינותו היתרה בקרב מעל נהר הסום.
עוד הסתבר לצ'יף, כי בימי מלחמת קרים לא נהגו מתכנני מכונות מעופפות לחצוץ בין תא הטייס לבין הנוסעים האמיצים. כך יכול היה לצפות בניחותא בשני אינדיאנים (להלן: חוזה וגונזלס) שתפסו מקום בקוקפיט בעודם מלהגים במרץ צחקני, מעבירים בקבוק טקילה ריק למחצה איש לרעהו ושרים בקולי קולות "סולו לה פידו אדיוס". בינתיים סובב ג'רונימו מנואלה חלודה, מנוע עתיק החל לכייח ולחרחר, ולפני שהספיק הצ'יף לקפוץ החוצה
– החלה הגרוטאה לקרטע על המסלול המאולתר, ולאחר שמשך חוזה בסטיק תוך קללות ואיומים – אף נאותה להתרומם בחריקה מקפיאת דם ולהמריא, שניה לפני מפגש ודאי עם מיכלית דלק עתיקה.
שעה שלמה חלפה על הצ'יף בתפילות, נדרים וחרמות. הצילני נא, מוזונגו הגדול, לחש הוא בעוד מיטלטלת החורבה החלודה בנפילה חופשית אל כיס אוויר עמוק כשאול, הצילני ואצטרף חיש למיסיון! לא עוד לילות עתירי תשוקה וצמר, לא עוד ארוחות שחיתות על טהרת תיירים בלגים, לא עוד –
כאן מחה טומבי לשלשת תרנגולות מעיניו וקפא במקומו, שכן לפתע גירד חוזה בפדחתו, טפח על כתף חברו, הצביע על מה שנראה כמחוג מד מיכל הדלק וצעק: היי, גונזלס, מירה אקי, מירה! (כלומר צא נא וראה, גונזלס ידידי, מה רבו נפלאות הבורא או משהו)
הביט גונזלס במחוג, הקיש עליו באצבע צרידה והפליג בקללות רוויות קראחו, ולה קונצ'ה דה סו הרמנה פוטה, ואף באיי קראמבה לא קימץ. שליטתו של הצ'יף בספרדית – בסיסית מאוד הייתה אז (ונותרה כך עד עצם היום הזה), אך מוחו הקודח פירש מיד את עיקרי השיחה:
חוזה: שמע נא, גונזלס רעי, שמא טרחת לתדלק לפני ההמראה?
גונזלס: ומדוע תקשה עלי בשאלות טרחניות, חוזה אחי? שהרי יום ד' היום, ומה לי נפקא מינא?
חוזה: ומה עניין שמיטה להר קוטופקסי?
גונזלס: צא ולמד, בן פקועה, שביום ד' תורך הוא לפמפם במשאבת הדלק בעוד אנוכי מפמפם את מרסדס הנאה, ואידך זיל גמור.
חוזה: שוד ושבר, אכן כך הוא! שמא נאחז מצנחנו וניטול גלולת ויברח?
בשלב זה מיטשטשים מעט הדברים שכן התעורר הצ'יף רק על המסלול בקוצ'באמבה, בעוד אינדיאנית קשישה מתיזה כוס בירה צ'יצ'ה על פדחתו ומפליאה לסטור בפניו לקול צחוקם של הנוסעים.
כך הסתיים לו הפלאשבק. אכן, הרהר טומבי ולעס בעצבנות קרקר קצח שהגישה דיילת חטובה, מוטב שתישאר הדלת סגורה, קראחו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: