מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא, כמו שסח פעם מונגו הגורילה לבוטולזי אחד מופתע מאוד; ונכון שרושם שהותו הנעימה של הצ'יף בחופי הים האדום כבר נמוג זה מכבר בשגרתה הקדחתנית של הסוואנה (פיהוק, קרעכץ, ציקצוק, תה עם לימון)
– אבל צ'יף מבטיח, צ'יף מקיים, אפילו שקצת קשה להכתיב טקסטים ככה לצ'וקודי ישר לאחר יום העצמאות, על בטן מלאה צ'וריסוס.
וספריבס.
וקצת קבב.
ואנטריקוט אחד או שניים.
עם המבורגר.
ושיפודים במרינדה.
וצלעות כבש (אללי, המצפון).
וסינטה פה ושם.
ולקינוח מילקשייק מדליוני פילה.
שזה שקול, לפי הספרון של הקוזה נוסטרה משומרי משקל, לשני טריליון ג'יגה נקודות! אך אל דאגה, רב תושיה הוא המסאי הממוצע, זה הממהר להצטרף לתוכנית הפדרלית להגנה על עדי מדינה שמנמנים. חפשי אותו, יוכי מפלצת הסלרי, בהאגן דאז הקרוב למקום מגורייך –
אבל זה לא הנושא, נו.
על צאצאים וספורט ימי
אכן מוזרות הן דרכי חיוורי הפנים, התרשם הצ'יף בפעם המי יודע כמה בעודו סרוח באלגנטיות על מיטת שיזוף. מחד - אך ירחיק יוצא חלציהם המעיק כעשרים סנטימטר לתוך הים - ומיד יזנקו ממקומם, יגררוהו כשהוא מצווח איומות אלי חוף מבטחים, ואחר כך יפליאו בו חבטות תוך שהם מפליגים בסיפורי זוועות על מיתות משונות בחשכת מצולות שורצות כרישי נמר ועמלצים לבנים; ומאידך - ישמחו מאוד לשלשל ממיטב מעותיהם לידיו של בריון קשקשים עילג ונכלולי, כזה שהצ'יף לא היה מפקיד בידיו למשמרת אפילו חומט נהרות מצוי, וכל זאת למען ישליך את מחמל נפשם בצוותא עם נידונים אחרים על איזו בננת גומי מפוקפקת הרתומה לספידבוט עצבנית, ומיד ייעלם במהירות מאך 4 לכיוון ארמונו של המלך עבדאללה בעוד קורבנותיו הקטינים מוטחים בקשת מרהיבה אל מחוץ למים הטריטוריאליים של איחוד האמירויות.
איפה ההיגיון, ביקש הצ'יף לדעת, עד שהבין הכל למראה האכזבה הפושה בפני ההורים כל אימת שחוזר הנוכל לחוף - והנה זה פלא, כל דרדקינו הדביקים שבו בשלום לבסיסם והם מלאים חוויות למכביר (כמו גם דרישות מחוצפות לארטיק שוקולד). בשביל מה כל ההתחכמויות האלה, אמר הצ'יף לקיזי, לא עדיף ללמד אותם רולטת כביש?
צ'יף בן לאדן
הגיעה העת לשוב אל הסוואנה. עמדו הצ'יף וקיזי בתור לבידוק בטחוני בשדה התעופה האילתי, ונשבעו בנקיטת מוזונגו שארזו הכל בעצמם בלי שום עזרה ואף לא משו ממזוודותיהם לרגע אחד עד הגיעם לטרמינל (שקר גס, שהרי תעדיף קיזי לגמוע שני גלון בורשט מהביל מאשר להרשות לצ'יף לארוז בעצמו ולו זוג גרביים בודד, מאז שהוכרז כאחראי לפיאסקו פריסאי זניח שנודע בהיסטוריה המשפחתית בשם "פדיחת מזוודת הקממבר"). לאחר שנפרדו לשלום ממטענם, פסעו ברגל קלה לכיוון גלאי המתכות.
רק רגע בבקשה, נשמע קול דק ומנומס, ומול הצ'יף התייצבה ברייה ענוגה במדים.
שמי צפיחית, אמרה היא, אחראית משמרת ביטחון.
נעים מאוד, אמר הצ'יף ושלח מבט מאשים בקיזי. אני לא מכיר אותה בכלל, הבהיר מיד לנציגת השלטונות, ואני רוצה עורך דין.
לא, התבלבלה לרגע סלקטורית העל. אני צריכה שתעזור לי.
יו קן קאונט און מי, שמח טומבי, לא סתם הייתי אלוף הסרנגטי בהשלכת זברות. איפה המחבל?
אין שום מחבל, אמרה צפיחית בעצבנות קלה. אני רוצה לתרגל את הסלקטורית החדשה. אכפת לך לנסות להעביר את זה בגלאי המתכות?
ובזאת תחבה לידי הצ'יף אולר לדרמן אימתני הנתון בקופסת מרלבורו לייט.
למה לא, ציחקק הצ'יף הרואה בעיני רוחו ארבע סלקטוריות תמירות הנופלות לרגליו בסשן הערצה חפוז, בטח.
למה לא, ציחקקה קיזי הרואה בעיני רוחה ארבעה ג'י-ארים חסונים השולחים את הנודניק הזקן לאישפוז, בטח.
אין לך מה לדאוג, הבטיחה צפיחית, כולנו צופים בך כל הזמן, אנחנו נסמן להם ברגע המתאים שמדובר בתרגיל.
ביקש הצ'יף לומר כי לא דואג הוא כלל וכלל, רק שמא תואיל הצפיחית להרחיב מעט באשר להגדרתו המדויקת של אותו רגע מתאים, אך הנה גזה העלמה והתנדפה כלא הייתה.
הרבה דברים אפשר לומר על טומבי, רובם נכונים, אך אפילו הבושמני הנקלה ביותר לא יאשימו בחוסר רצינות. הרי כבר בהיותו טירון במחנה שמונים הקפיד הוא למלוק בשיניו את ראש מטרת הקרטון בתום ההסתערות; ובתרגיל מילואים דו-צדדי אחד, שבו השתתף לפני שנים, אף אבדו באופן מסתורי עקבותיהם של כמה אפסנאים אומללים, שנשלחו לשמש מול פלוגתו כבּיוּם אויב. נקל להבין, אפוא, כי תחושת דבקות במטרה החלה לאפוף את הצ'יף בעוד התור לסלקטורית וגלאי המתכות הולך ומתקדם.
שופי יא מאראתי, רטן חג' טומבי בלחש לקיזי תוך סילסול שפם דמיוני, שופי אל יאהוד!
הא? תהתה קיזי בחשד מה.
מה הא, התרגז אל-טומבי. דיר יאסין! פלשתין בילאדינה, ואל יאהוד כלאבנה. אללהו אכבר יא קיזי ותשימי את הרעלה, מופקרת.
נאנחה קיזי למודת הניסיון ולא אמרה דבר.
חכו חכו, כלבים כופרים, זעם משהו בירכתי מוחו של הצ'יף, דין מוחמד בסיף. זה בשביל השאהיד האציל השיח' יאסין.
בינתיים הגיע תורם של אבו-שיף ורעייתו למעבר בגלאי המתכות. נעץ הצ'יף מבט רושף בנציגות כוחות הכיבוש הציוניים, הפיל את כרטיס הטיסה כאקט הסחה מבריק, והצליח להסתיר את קופסת הסיגריות החשודה על שולי גלאי המתכות, מבלי שהישות הציונית תשים לב בכלל! לאחר שעבר את המכשול האלקטרוני ללא שמץ ציפצוף, החליק את האולר לכיסו ומיהר להתיישב מול שער העליה למטוס. כל מה שנותר עתה זה לשסף את הטייס בדיוק מעל מגדלי עזריאלי, ביסמיללה רחמן איל רחים, וממלכת הצלבנים הרשעה כעשן תכלה! ממש כבימי צלאח-א-דין והקרב הגדול נגד הכופרים בקרני חיטין, ואין ספק ששמו של המאהדי טומבי יינשא לתהילה בכל מסגדי הרצועה –
אלא שכאן הופרע הצ'יף בידי איזו צעירונת שהודתה לו בחום וביקשה את הלדרמן. בתחילה חשב טומבי לחנוק את החצופה בו במקום, אך אז נכנע לבעיטה קלה ששלחה קיזי בקרסולו, נאלץ להתפרק מנשקו וחזר לאופציה ב' (תוכנית השלבים של האח המנוח אבו עמאר).
ההמתנה לקריאה לעליה למטוס עברה על הצ'יף בתיסכול מסוים. אמנם הצליח הוא במילוי המשימה, אך עיקשות ביורוקרטית תמוהה מנעה ממנו לממש את פרי הניצחון! נחמה פורתא סיפק מראה הסלקטורית הטירונית ושותפתה למכונת השיקוף, שחלפו לידו שפלות עיניים בדרך למשרד המאבטחים. מצלילי הצעקות הרמות שבקעו משם הסיק הצ'יף, שמדובר בהליך בירור נוקב באשר לסיבות כישלון האבטחה הקולוסאלי. מבטי השנאה הטהורה ששלחו בו השתיים בצאתן, יש לציין, חיממו את ליבו באופן מוחשי למדי. לא נורא, אמר הוא לאשת חיקו הנצחית. בפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: