שירת הסוואנה

כמנהגו הקבוע בפגישה השבועית של שומרי משקל, ישב הצ'יף בסבלנות דב גרונרית כמעט והמתין לבלתי נמנע. בינתיים נשמר לנפשו עד מאוד לבל יירמס בין טלפי הממותה, שזה עתה דילגה בחן מהמאזניים תוך שידרוג סולם ריכטר. פלוס חמישה קילו בשבוע, ייללה רכס האפלאצ'ים בתיסכול באזני יוכי, אני לא מבינה איך זה קורה, נשבעת לך שאני רושמת כל פריכית אורז שאני אוכלת. רצה הצ'יף להעלות השערה מנומסת, שמא כדאי גם לרשום כל דלי האגן-דאז הנשטף מטה בעזרת חצי ליטר סירופ מייפל, אך בחר בחיים והעדיף לשתוק. את מלאכתו עשתה יוכי, המדריכה העשויה ללא חת. תוך נעיצת מבט מצמית בססקווץ' המייבבת סיננה מפלצת הסלרי שזה יפה לרשום, באמת יפה מאוד, אך רצוי גם להבין שצריכת לזניה, למשל, לא נמדדת במטרים מעוקבים.

לא הספיק הצ'יף להפנים את המסר, וכבר נקרא לעלות על הגרדום. סיים טומבי בחופזה לערוך את הטקס הקבוע (ניעור גרגירי אבק דמיוניים מאזור החלציים, השלכת כרטיס אוטובוס ישן, מריטת גבות וכיו"ב פעולות המפחיתות משקל סגולי באופן מיידי), עצר נשימתו והמתין לקיתונות הבוז הרגילים - אך להפתעתו קדרו פני האינקויזיטורית, שבחנה בחרי אף את לשון המאזניים וביקשה לערוך מדידה חוזרת.

חשד הצ'יף בקונספירציה, אך קיפץ ועלה שוב על המשקל.

נו בטח, המשיכה יוכי למלמל בחוסר רצון, עד מתי מסאים עצלנים יעלוזו. לאחר שעמד הצ'יף על זכותו לקבלת איבחון מעורפל פחות, נאלצה היא להודות שאכן, נסתרות הן דרכי מוזונגו הגדול, וזה עתה הגיע הצ'יף למשקל היעד שנקבע לו לפני עידן ועידנים - עובדה המעמידה את תזרים המזומנים של אירגונה הוותיק בסכנה ברורה ומיידית, ואז אנה אנו באים.

שמח הצ'יף מאוד ובדימיונו כבר ראה עצמו בועט במפלצת הסלרי ופוסע אל השקיעה, מחובק עם טריפל ביג מאק ומנת צ'יפס המוגדלת בטריליון ש"ח ותשעים. או אז מיהרה מכורכמת הפנים לצנן את התלהבותו: עכשיו אתה צריך לא להעלות גרם במשך שישה שבועות, בישרה היא, ורק אז תקבל תואר חבר כבוד המאפשר לנו להתעלל בגווייתך הסרוחה חינם אין כסף עד קץ כל זמן, מוהאהאהאהא.

שב הצ'יף לביתו, השתרע על אמריקן קומפורטו, לעס במתינות קערת עלי איזדרכת (אפס נקודות) ושקע בהירהורים. אך לפני עשרה חודשים הסתובב בסוואנה טומבי מחויך, שמנמן ונוח לבריות באופן כללי, והנה הפך הוא לשחיק עצמות גרום ושונא אדם. נכון, ממכנסיו הקודמים התקינו מתנדבי האו"ם מאהל שלם לטובת פליטי סודן האומללים, ובכל זאת! עד מתי יתענה על ההליכון, שאל ברגש, הלנצח יתקיים על קציפת ברוקולי? מי צריך את זה? למה זה מגיע לו בכלל?

ככה, אמרה קיזי. עכשיו תפסיק ליילל ותנעל כבר את הסניקרס, רשמתי את שנינו לקבוצת הטריאתלון שפתחו בקאנטרי.

מה זה טריאתלון, תמה הצ'יף, זה כמו החוג לדימיון מודרך מהשבוע שעבר?

בערך, אמרה קיזי, רק מזיעים פחות. יאללה, זזנו.