קיזי, אמר הצ'יף ממעמקי אמריקן קומפורטו, אני צריך חופש.
בהחלט צריך, אמרה קיזי. זה בטח מאוד מעייף ככה, לבהות בתקרה ארבעים ושמונה שעות רצוף ולבכות ולמלמל "חלאס חלאס". מה חלאס מה?
לא חלאס, אמר הצ'יף ברוגז, חליס. רמי חליס. ההוא מהפועל. עם משחק הראש המרהיב. מהדרבי. לא חשוב.
אוי, אמרה קיזי, עכשיו נזכרתי, התקשר איזה אבי נימני אחד, השאיר הודעה.
איזו הודעה, שאל הצ'יף בחשד.
רגע, אמרה קיזי, איפה זה היה, רשמתי. אה, הנה: מו-הא-הא-הא-הא.
כאן הוגדשה סאת הייסורים. זהו, קצף טומבי, אם יש חופש יופיע מיד! אפילו מסאי קשיש בעל עצבי פלדה צריך לנוח לפעמים. משך אפוא הצ'יף בידית המפלט של אמריקן קומפורטו, ולאחר שניער מעליו שכבה גיאולוגית של שאריות במבה וקליפות גרעיני יוקה - שם פעמיו לצ'וקודי טורס, מיזם עסקי חדש של ידידו משכבר הימים.
צפרא טבא צ'יף, שמח צ'וקודי, במה אפשר לעזור לכבודו.
סקר הצ'יף בעניין את סוכנות הנסיעות, השוכנת בגזע באובב חלול. אווירה קוסמופוליטית נעימה שררה במקום, שכן טרח צ'וקודי ותלה על הקירות כרזות מפתות ומאירות עיניים - כאלה המציעות למסאי המזדמן מגוון חופשות ביעדי תיירות סופר-סופר אטרקטיביים.
אני צריך חופש דחוף, אמר הצ'יף. חשבתי על לונדון.
חס וחלילה, הצטמרר צ'וקודי. רק בשבוע שעבר שלחתי לשם את בוטולזי. דיל נפלא, ביזנס קלאס בסוואנה אייר, אבל חיכו לו שם עם צו מעצר מהנודניקים האלה בהאג.
צו מעצר? התפלא הצ'יף.
כן, אמר צ'וקודי, כולה השתתף בתחרות השלכת פיגמים בקונגו לפני עשר שנים. שום תודעה ספורטיבית אין לחיוורי הפנים האלה! במיוחד אם במקום מזרון גומאוויר, נוחת הפיגמי על שדה מוקשים. מזל שהצלחנו להזהיר את בוטולזי שיישאר על המטוס, רק חבל שבדרך חזרה היה מקום רק על הכנף. דווקא די מתאים לו כחול נייבי.
נו טוב, אמר הצ'יף. אז פריס.
צצ צצ צצ, ציקצק צ'וקודי בלשונו. לא טוב. מוגבה קפץ לשם לוויקאנד, ועד עכשיו הוא עצור בשארל דה גול. משהו עם רואנדה, עיבוד תעשייתי של חמש מאות אלף טוטסי לחטיפי סויה. מי חשב שהצרפתים האלה כל כך רגישים קולינרית, כל דבר נעשה פתאום פשע נגד האנושות.
שיט, אמר הצ'יף. אמסטרדם?
חלילה, נבעת סוכן הנסיעות הנמרץ, מונגו הגורילה רק דרך בסחיפול וישר לקלאבוש. גם כן היסטוריה, איזה אונס ברווזים בוונדל פארק לפני שנתיים או משהו.
אז מה, זעק הצ'יף מנהמת לבו, לא נשאר שום מקום על הפלנטה הארורה הזו שבו מסאי יכול לפוש קצת?
בטח שנשאר, אמר צ'וקודי והקליד במרץ על הקומודור. הנה, צ'אד, צנעה, קאבול, כרבאלה, ניו זילנד, קראצ'י, צ'צ'ניה -
רגע אחד, קטע אותו הצ'יף, אמרת ניו זילנד?
כן, אמר צ'וקודי, ניו זילנד, איפה שיש גמדים קטנים ושעירים עם טבעת קסמים, שנודדים שעות בהרים ויורים בחץ וקשת ונלחמים בשר האופל ועושים את ליב טיילר או איזה בן לילית בלונדי. מעוניין?
בטח מעונין! שמח הצ'יף, ולאחר כמה ימים נחת באי האקזוטי. האמת, לתא הקטן והמסורג התרגל הוא זה מכבר, כמו-גם לספירות הבוקר המעצבנות. רק שאלה אחת נותרה פתוחה, מיהו המנוול הבזוי שהלשין על בואו לאיגוד מגדלי הכבשים בוולינגטון.
נ.ב.
כדאי בהחלט.
ועוד נ.ב.
אין יור פייס, ישו מנצרת!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
