כהרגלו לעת צהריים, פרש הצ'יף להתרעננות קצרה על אמריקן קומפורטו. לאחר שהתכסה בעמוד הפובליציסטיקה של "הארץ" נפלה עליו שינה כבדה כעופרת, שממנה הקיץ בקול צווחה; שכן, במקום המראה השגרתי של שמי סוואנה תכולים, התמלא שדה ראייתו בחוטמו השרוע של ד"ר נ'קומבה. בעליו החוקי של החוטם נעץ בצ'יף מבט נוקב ממרחק שלא עלה על שני מ"מ, ואף המהם לעצמו בפרופסיונליות יתרה.
דרש הצ'יף בזהירות בשלומו של הרופא הטוב, ואף התעניין שמא שהה זמן רב מדי תחת שמש הסרנגטי הקופחת.
מצחיק מאוד, רטן נ'קומבה לעצמו. אחר כך לחלח בלשונו בדל עיפרון, פתח מחברת ורשם משהו בעמל רב. הציץ טומבי מזווית עינו וקרא:
"סימנים לנשימה ענצומית, מלווה בניחוח שום ארומטי."
אכלתי קלצונה, התנצל הצ'יף. מה זה ענצומית?
שקט עכשיו, רגז נ'קומבה, כל אחד חושב שהוא פרופסור למדיצינה פתאום.
ובזאת הוריד בתנופה עזה פטיש שניצלים על אצבעו הקטנה של הצ'יף. זינק טומבי בשאגה אל-על, נחבט בפלמינגו תועה ונחת על אמריקן קומפורטו בדיוק בזמן כדי להבחין בנ'קומבה מעדכן את רשומותיו הרפואיות:
"מגיב לכאבים בצד שמאל."
תברח מהר מכשף ארור, חרחר הצ'יף בפה מעלה קצף בעודו מקפץ על רגל אחת ואוחז בכף רגלו, תברח או שכאן יהא סופך, ארררגגגג -
נמלט נ'קומבה חיש, לא לפני שציין במחברתו:
"סימנים ראשוניים לפונקציונליות ורבלית."
לעת ערב כבר שכח הצ'יף הכל, אלא ששידור מהדורת חדשות מיוחדת איים להעלות את לחץ דמו לרמת גייזר. כשהוא חנוט באזור חלציים חגיגי ניצב ד"ר נ'קומבה מול סוללת המצלמות, ובישר למסאים המודאגים כי מצבו של הצ'יף קריטי אך יציב. כישוריו המוחיים של מנהיגנו הדגול אף הפגינו קפיצה מעודדת עד דרגה 6 בסולם ברוקולי, הוסיף הרופא חמור הסבר. אחר כך סירב לענות לשאלות נוספות ונעלם ברוב הוד והדר.
עד כאן, צרח טומבי ורץ למערה הקלינית.
הייתי חייב, פצח נ'קומבה בוידוי בעודו תלוי במהופך מעל בור הספיגה השבטי. נראה אותך נותן לתהילה
שצברת ברוב עמל לעבור לאיזה דוקטור חוסה כהן, שעד עכשיו היה מקסימום מספק מרשמי קוקה וסלים פאסט למראדונה, ופתאום עושים עליו רפורטז'ות וקלוז-אפ וכל מיני מזגניות חטובות מהברנז'ה משליכות עליו חזיות וצורחות טייק מי, טייק מי נאו חוסה, וכל זה בגלל שאיפסנו אצלו עם וינץ' איזה חיוור פנים שמן, ורק אתה תקוע עם צ'יף שמתעקש להפגין נשימה ענצומית כדי לעשות לך דווקא.
אומרים עצמונית, ציין טומבי ביבושת.
ענצומית, עצמונית, רגז נ'קומבה, מה זה משנה, מי יזכור אותי עכשיו בכלל.
הרהר הצ'יף מעט, שחרר את נ'קומבה מלפיתת החנק ואמר: נו טוב נ'קומבה. אבל זריז שיהיה, הא. ובלי שניצלים.
יופי, שמח הרופא. אחר כך הושיב את הצ'יף מול שידור משחק של הפועל ("מרכז קללות אונה ימנית: תקין"), הראה לו תמונות של כבשים ("מנגנון הידראולי: ללא פגע"), השמיע לו שיר של שלמה ארצי ("רפלקס הקאה: משביע רצון") וקינח בקלטת הסדרה החדשה של אורנה בנאי ("פעילות R.E.M.: נצפתה"). זהו, אמר לבסוף, הבולטין מוכן, אני יוצא למדיה. תודה רבה, איך אני יכול לגמול לכבודו.
תזמין אותי לאיזה בשר על האש, פיהק טומבי.
בטח, אמר נ'קומבה, מתי נוח לך?
אני יודע? אמר טומבי. אולי ביום העצמנוּת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: