שירת הסוואנה

מחוץ לחומוסיית אבו-אדהם, 12:07.

מָשְוַואשָה, בַּקְּשִי רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל, הַפְעִילוּ הַלוֹעַ!

הַפְסִיקוּ לִלְעוֹס! הִתְּרָכְּזוּ בְּלִבְלוֹעַ -

חוּסוּ אַתֶּם עָלָי!

עַד-מָתַי תֵּשְבוּ, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

וְאָתָּה, הֲשָמֵן בַּפִּינָה, עִם הֲפַּרִצוּף הֲתָּמִים,

הֲבּוֹלֶס לְאַט חוּמוּס עִם גַרְגְרִים חֲמִים -

דָּמְךֲ מֻתָּר, יהיה פה רֶצַח!

יִמַּח שִמְךֲ לְעַדֵי-נֶצַח!

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי מוֹתִי בַּרָעָב

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים לא תִּינָּקוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וְאִינְשָאלְלָה בַּחוּמוּס תֵּחַנְקוּ.

באותו יום, ליד שולחן בחומוסיית אבו-אדהם, 12:34

צ'יף מסאי נינוח (פרצופו קבור בצלחת חומוס-גרגרים-ביצה-קשה):

אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ,

מִצְטוֹפֵף לוֹ בַּכְּנִיסָה, מַפִרִיעַ עָד אֵין קֵץ;

אַך גָם אִם יִרְעַם קוֹל אֵל, גַּם-מִפֹּה וְגַּם-מִשָּׁם –

לאֹ אַזְמִין חֶשְבּוֹן, בְּלִי שוּם רִגְשֵי-אָשָם!

וְלא אָקוּם כָּאֲרִי וְלֹא אֵתְּנָעֵר כַּכְּפִיר,

אֵקַח הֲזְמָן לְאָט, אַף אָבַקֵש קִינוּחַ -

אוּפְּס! הִתְּמוֹטֵט מַּמְתִּין אֶחָד. תָּעָשוּ לוֹ רוּחַ?

בִּטְנִי שֲקְטָה סוֹף-סוֹף, נִמְלָא לִבִּי עֱזוּז,

וְלָצוֹפִים בִּי בְּחוּלְשָה? חַיֵּי עַבְדוּת וָבוּז!

כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָּם,

כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵשׁ, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם,

כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל: