שירת הסוואנה

אנא איסמי הוא מחמוד

בן שלוש ודי חמוד

גר בשמחה, דיצה ורון

ליד השוק בעיר חברון -

בדו קיום של מחמלים

עם ילדי מתנחלים.

ואלחמדולילה, אין כעסים

דווקא אחלה יחסים:

כמו טייסון לשק איגרוף

עושים לנו המערוף.

את כל מה שהם צריכים

הם פשוט באים, לוקחים:

בסטה, בית, אשכים -

מעלש, כולם אחים.

וילדים שלהם מנומסים,

למבוגרים כבוד עושים:

הנה סבא קיבל קירצוף

עם קצת מוחטה בפרצוף.

אמר תודה, הוא לא דביל

(לא כמו אח שלו, נביל -

שקצת צעק, אז בסבבה

בא הגֵ'יש עם הדבאבה,

היה נביל מעט חצוף -

קיבל נבּוּט וגם חישוף).

וגם מציירים השובבים:

"כל הערבים כלבים",

איזה יופי, אמנות!

על כל בית וחנות.

ופעם היה סיפור יפה

על שכן אחד, רופא

מה קוראים אותו גולדשטיין

בשניה ריפא שלושים חולים!

יותר הם לא משתעלים.

אז בקיצור, הכל בכיף!

פה ושם איזה וואקף

וברוך מרזל עם פיאות

יורה באוויר של הריאות.