שירת הסוואנה

(על-פי ו. שייקספיר)

שדה פתוח ליד איצטדיון אז'נקור, ערב קרב. חדר הלבשה במחנה האנגלי.

דיוויד בקהאם (חיוור כסיד):

הא! לו סר מייקל אואן עימנו היום!

צ'יף (מניף נבוט אל-על,מבטו מזרה אימה וקולו נישא בעוז):

אך מה זאת תבקש?

כי לא היא, בקהאם הטוב!

אם למות נגזר עלינו, די לה לאלביון בזאת;

אך אם חיים נצא - למתי-מעט יירב כבוד!

מוזונגו, שמעני! אין חפץ לי בעוד קיצוני סופה;

לא רונלדיניו לי, ולא דייגו פרימדונה!

אם הרמות לרחבה - עוון הן בעיניכם

אזי פושע אנוכי, לנצח עדי-עד!

כל הירא ורך לבב - ישוב נא אל ביתו;

בל נמות במחיצתו, ובל נרד לגליץ'!

יום זה, רבע גמר ייקרא!

והוא אשר ישרוד, ואל ביתו ישוב -

עוד יפשיל מגן-עצם, לעיניים משתאות

על צלקתו בגאווה יצביע, וכה יאמר:

"כזאת עשה לי פיגו, בעודי עולה לנגיחה!"

ולעת זקנה, עת יישכח הכל,

בערגה או-אז יזכור

כיצד בלם את פאולטה, בבונקר האיום!

אנו, המעטים! אנו, המאושרים!

וזה אשר יקיז דמו היום אתי - אחי יהא,

כטרי בוצ'ר! או סייקו פירס!

ובני-חיל אשר באנגליה -

כמקוללים יחושו המה, על-כי נעדרו

מיום תהילתנו זה, יום רבע גמר נורא!

 נבחרת אנגליה:

 הורא!! הורא!!!

 (יוצאים בשאגות קרב איומות למגרש, מפסידים לפורטוגל שתיים-אפס)