שירת הסוואנה

שלשום הלך לעולמו יאיר בורלא. החדשה המעציבה עד-מאוד נבלעה, מטבע הדברים, ברעמי תותחים ובשריקות קסאמים, ובכל זאת כדאי לעצור רגע ולהיזכר במי שתרגם לעברית - ובאופן מופתי ממש - את ספרו הנהדר של ג'רום ק. ג'רום, "שלושה בסירה אחת". בורלא הצליח לשמר את רוחו האמיתית של הספר, זו הגורמת לקורא (טוב, לפחות לי) להתעוות בפרצי צחוק בלתי-נשלטים. אז הנה, שני קטעים לזכרו ("שלושה בסירה אחת מלבד הכלב" מאת ג'רום ק. ג'רום ובתרגום יאיר בורלא, הוצאת כתר):

הריס שאלני, אם הייתי פעם במבוך המהולל של המפטון-קורט. הוא סיפר, כי יום אחד הלך שמה עם מישהו כדי להובילו בשבילים המתעתעים של המבוך. הוא רכש מפה ולמד אותה היטב והגיע למסקנה, כי מציאת הדרך שם היא עניין כה פשוט וקל, עד שחבל על הכסף שבזבז בעבור המפה. הוא אמר, כי לדעתו נוצרה מפה זו כדי לשטות בבריות, שכן אין צורך בה והיא אף מטעה את המעיין בה. אחיינו של הריס בא מן הכפר והריס התנדב להובילו במבוך. הוא אמר לו:

"ניכנס פנימה לרגע קט, רק כדי שתוכל לומר, כי ביקרת במבוך של המפטון-קורט. אין לך דבר פשוט וקל מזאת. איוולת היא לכנותו בשם מבוך. אינך צריך אלא לפנות תמיד בפניה הראשונה ימינה. הבה ניכנס, נעשה סיבוב אחד ונצא לסעוד ארוחת צהרים."

הם נכנסו, ולאחר כברת-דרך קצרה, פגשו קבוצה קטנה של אנשים, שטענו, כי הם משוטטים שם כשעה וכי הדבר נמאס עליהם. הריס אמר להם, כי רשאים הם ללכת בעקבותיו, אם רצונם בכך, שכן הוא נכנס רק לשעה קלה, ומיד יפנה ימינה ויצא החוצה. הם אמרו, כי הם מודים לו על אדיבותו, הסתדרו בטור ויצאו לדרך.

בדרך פגשו עוד יצורים תועי-דרך שטענו, כי הדבר נמאס עליהם. גם אלה הצטרפו אליהם, וכך הלך מספרם וגדל, עד שקלטו את כל המבקרים, שהיו אותה שעה במבוך. אנשים אומללים, שאיבדו כל תקווה לצאת לחופשי ולשוב לראות את יקיריהם ואת בתיהם, שאבו משנה עוז ותוחלת למראה הריס ופמלייתו והצטרפו אליה בנפש חפצה, כשפיהם מלא שלמי-תודה וברכה להריס. הריס אומר, כי היו שם בתהלוכה, לפחות, ארבעים איש ובהם אישה אחת ותינוק בזרועותיה, והיא התעקשה לשלב זרועה בזרועו של הריס מחשש, שמא תאבד אותו.

הכל צעדו במרץ רב, והריס הקפיד לפנות ימינה בכל פניה, אך משום מה נתארכה הדרך מאוד, ואחיינו הביע דעתו, כי זהו מבוך גדול מאוד.

"אכן, אחד הגדולים בכל אירופה," השיב הריס.

"אין ספק בכך," אמר אחיינו. "עברנו עד עתה כששה-שבעה קילומטרים."

גם להריס נראתה הדרך ארוכה במקצת, אך הוא המשיך להוביל את עדתו באומץ, עד שעברו על-פני מחצית לחמניה, שהייתה מונחת בצידי הדרך. אחיינו של הריס נשבע, כי עברו על-פניה לפני כעשר דקות.

אמר הריס:

"לא ייתכן!" אך האישה, בעלת התינוק, אמרה, "ייתכו ועוד איך," משום שהיא עצמה נטלה את הלחמניה מידי התינוק וזרקה אותה ארצה באותו מקום, בטרם אתרע מזלה לפגוש את הריס. אחר-כך הוסיפה ואמרה, כי הלוואי ולא הייתה פוגשת בהריס מעולם, והביעה את הדיעה, כי אין הוא אלא נוכל מושבע. דברים אלה עוררו את חמתו של הריס והוא שלף את המפה, פרש אותה והסביר את שיטת עבודתו.

"ייתכן מאוד שהמפה בסדר," אמר אחד מבני צאן מרעיתו של הריס, "אם אתה יודע, היכן אנו נמצאים כעת."

הריס לא ידע, ולפיכך העלה רעיון מעניין לפיתרון הבעיה. הוא הציע לחזור אל הכניסה ולהתחיל את הדרך מהתחלה. הקהל לא קיבל בהתלהבות גדולה את רעיון ההליכה מהתחלה, אך רעיון השיבה אל שער הכניסה נתקבל בתשואות סוערות. לפיכך הפכו כולם פניהם והלכו בעקבות הריס בכיוון ההפוך.

כעבור עשר דקות לערך, מצאו עצמם עוד הפעם במרכז המבוך.

בתחילה חשב הריס להעמיד פנים, כאילו בכוונה הוליכם שמה, אלא שההמון נתן בו פנים מאיימות, לכן החליט לטעון, שבטעות הגיעו עד הלום.

- - -

הריס שב ושלף את המפה מכיסו, אולם מראה של זו רק עורר זעם רב בקרב ההמון והם הציעו לו, שילך לכל הרוחות יחד עם המפה שלו. הריס אמר לנו, שבאותה שעה לא יכול להשתחרר מן ההרגשה, שהוא רחוק מלהיות חביב הקהל.

היה משהו מוזר בתכלית בהתנהגותו של הריס. משהו שיש בו יותר מעייפות בעלמא. הוא קירב את הסירה אל החוף, במקום שהעליה אליה הייתה בלתי-אפשרית לחלוטין, ומיד נרדם. לאחר סדרה ארוכה של זעקות, שאגות וחבטות הקיץ סוף סוף והצליח להביא את הסירה למקום נוח ואנו ירדנו בה בשלום.

הבעת פניו של הריס אמרה תוגה גדולה. דומה היה לאדם, שנתנסה בייסורים גדולים. שאלנוהו, מה זה קרה לו, ולא הצלחנו לסחוט מפיו דבר חוץ ממילה אחת:

"ברבורים."

כפי הנראה, עגנו סמוך לקן של ברבורים ולאחר שהלכנו, ג'ורג' ואני, חזרה הברבורה והקימה צעקות עד לב-השמיים. הריס הצליח להבריח אותה, והיא הלכה והזעיקה את בעלה. הריס סיפר, שניהל תיגרה רצינית נגד צמד זה, אך ברוב תבונתו ובעוז-רוחו הצליח להדוף אותם ולהביסם.

כעבור רבע שעה חזרו השניים בלוויית שמונה-עשר ברבורים. אם לשפוט לפי סיפורו של הריס, נערך שם קרב גדול ואכזרי. הברבורים ניסו לגרור אותו ואת מונמורנסי מתוך הסירה ולהטביעם בנהר. ארבע שעות הגן על עצמו כיאה לאנגלי, ולאחר שהרג את כולם, נמלכו ושטו להם משם כדי למות ולהיקבר באחוזת אבותיהם.

בעיני ג'ורג' נראה המספר מוגזם במקצת, והוא שאל:

"כמה ברבורים היו, אמרת?"

"שלושים ושניים," השיב הריס אחוז תנומה.

"זה עתה אמרת שמונה-עשר," אמר ג'ורג'.

"לא ייתכן," נחר הריס. "אמרתי שנים-עשר. אתה חושב שאיני יודע לספור?"

מה היו העובדות לאמיתן, לעולם לא נדע. חקרנו את הריס בעניין זה למחרת היום, אך הוא תמה:

"איזה ברבורים?" ועוד הביע סברה, כי ג'ורג' ואני חלמנו בהקיץ.