הלחימה המתמשכת בצפון הסוואנה החלה לתת אותותיה בבקתת הצ'יף. ראשונה להביע קול מחאה הייתה קיזי, שנואשה לצפות בטומבי נרגן הסובב במעגלים צ'ימידן ארוז למופת ומקלל את קצינת הקישור - אותה פדלאה העסוקה כפי הנראה בפיצוץ בלוני מסטיק, לדעתו, במקום שתטריח את ישבנה השמן אל תופי הטם-טם ותזמן לדגל את מי שבאמת יעשה סדר פעם אחת ולתמיד (להלן: צ'יף, מוגאבה, צ'וקודי ובוטולזי על תקן מפצח בונקרים).
אף אחד לא ייקח למילואים זקן סנילי ספוג רעל, סיננה קיזי ביאוש. תירגע כבר ותוריד את הזבל, זה לא נקרא הפקרת עמדה.
שקט שיהיה, רגז הצ'יף בעודו מזנק בתקווה למשמע נקישה על הדלת, רק כדי להתאכזב קשות למראה חבר מגודל של טומבי ג'וניור שבא לשחק בפלייסטיישן. אמרתי לך, קיבלתי הודעה אתמול להיות מוכן בין שתיים לארבע.
זה בטח היה הטכנאי של הגנרטור, אמרה קיזי. הזמנתי אותו להחליף פדלים.
שטויות, אמר הצ'יף ודחק לצ'ימידן עוד נבוט ספייר ופלנלית. במקום להציק, למה שלא תחפשי את הגטקעס שלי ממלחמת קרים? קצת שיתוף פעולה מדרג האפסנאות המקומי, חי מוזונגו הגדול!
אני הולכת לפילאטיס, אמרה קיזי. ושלא תעז להתגנב עוד פעם לאוטובוסים של מרכז הגיוס, כבר מספיק היו בושות מול השכנים כשמשטרה צבאית החזירה אותך הביתה פעמיים.
ישב אפוא טומבי באמריקן קומפורטו, צפה בעיניים כלות ברוני דניאל המצייר חיצים אדומים לכיוון טהרן, והתנחם בינתיים בשיפצור רצועת המוסקט. בחלוף מספר דקות הזדקפו אזניו, עת שודרה בטלפונקן קריאה נרגשת לאירוח משפחות צפוניות מטווחות למשעי. הזדמנות פז לתרום למאמץ המלחמתי, שמח הצ'יף, מסר את פרטיו האישיים למוקדנית יעילה והלך לישון.
הנקישה המנומסת נשמעה עם הנץ החמה. קם הצ'יף וגילה על מיפתן דלתו משפחת עורף אופטימית - כזו המפגינה כושר עמידות, חוסן לאומי למופת ושישה-עשר צאצאים הומים.
א-סלאמו עליכום ורחמתו אללה וברכאתו, אמר אב המשפחה באדיבות. באמת שוקראן על ההזמנה.
טיפוס נעים הליכות היה זה: ממושקף, שמנמן וחייכני, זקנו עשוי בקפידה ושמלתו השחורה מתבדרת ברוח קלילה.
תיכנסו בבקשה, אמר טומבי. ובאמת סליחה על זה שהפיל של מוגאבה עשה לך יציקה על הראש.
זה לא ביל עשה, אמר הבליט. זה ככה אני הולך כל הזמן.
נו טוף, אמר הצ'יף. אז מאיפה אתם, מחיפה?
לא, אמר השמנמן והזיע מעט. נחנו מן בעד-בעד-בעד חיפה. כל היום מפציצים אותנו הטיארות והדבאבות, אללה כארים.
קטיושות, הנהן הצ'יף בהבנה. באמת מפחיד.
איזה קטיושות, התרגז האורח, בצצות חכמות! כאלה שבאות ואומרות יא זלאמה, לא קשרת השרוך, ואז כשאתה מסתכל למטה מחטיפות לך באף, באמת מעצבן מאוד. או ששואלות איך קוראים לך ורק אם אתה אומר מהר-מהר נביל או עבדאללה אז מתבאסות ועפות להתבוצץ על או"מניקים מפיג'י.
שיהיה, אמר הצ'יף. יש לכם מזוודות או משהו?
קצת, אמר השמנמן וסימן משהו לפמלייתו, שמיהרה לפרוק בסלון שלוש משאיות עמוסות ארגזים ארוכים עם כיתוב בפרסית. ואם לא אכפת לך נזיז קצת את האנטנה של הטלפיזיון, עוד מעט יש אל סבורט-אל-אוסבוע עם סלומון מוניר בערוץ של אל-מנאר.
תפדלו, אמר הצ'יף. לאחר מכן שקע במחשבות עמוקות וטילפן לידידו מנוער, חלוץ-ג'אן.
המממממ, אמר חלוץ-ג'אן לאחר ששמע על האורח החביב. תגיד, יש לך ביטוח לבקתה?
יש, אמר הצ'יף.
יופי, שמח חלוץ-ג'אן. אז למה שלא תיקח את המשפחה לאיזה טיול לקילימנג'רו, בוא נגיד תוך שתי דקות?
פצחו בני משפחת טומבי בריצה קלה, וכבר בהגיעם לקרחת היער חלפו מעליהם ארבעה מטוסי
חראם, הצטער הצ'יף למראה טורבאן מעשן שנחת על צמרת הבאובב. חשבתי אולי נראה ביחד אל מוסלסל מקייפר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
