נאמן לכלל שהתווה פעם דוביד (הכריש) שוויצר – "הוא אשר נתקל בשני נצחונות רצופים של הפועל, בל ישנה דבר ממנהגו, ובכלל זה לא יחליף כסותו או ימוש ממקומו או יתעטש חלילה, והכי חשוב בל ייתן בפוסט בבלוגו המפוקפק עד הדרבי הבא פן יפוג הקסם הנדיר כעשן הכלה, וכל אימת שיתקוף אותו יצרו להגג בבלוגוספירה ירקוק שלוש פעמים ויהגה בלירן שטראובר וענבל גבריאלי עושים רפרודוקציה במגוון תנוחות עד כי תיפול עליו החמרמורת" – התכונן הצ'יף לקיים נדר שתיקה ותענית עד סוף העונה, אלמלא הופרע בידי ד"ר נ'קומבה אחוז התזזית, שפרץ לבקתתו בזעקות שבר.
לא אכפת לי מה אומרת הכבשה, מיהר הצ'יף להבהיר, זה לא שלי.
על מה אתה מדבר, התנשף הדוקטור. צריך להכריז על מצב חירום! יש לנו חיידק אלים חדש בבית-החולים.
שוד ושבר, אמר הצ'יף. איזה חיידק?
עדיין לא זיהיתי, אמר הרופא המבועת, אבל הוא מתרבה אקספוננציאלית. זזנו?
מיהרו הצ'יף ורעו המדיציני אל מערת בית-החולים. הצלחתי לבודד את החיידק, דיווח נ'קומבה בגאווה, תעיף מבט.
ובזאת הושיט לצ'יף מקרוסקופ חלוד שעליו חקוקה הקדשה נרגשת ממיסייה לואי פסטר.
עצם הצ'יף עין בלתי-מכוונת והציץ בעינית המקרוסקופ. לעיניו נגלה יצור חד-תאי מכוער, שנופף לעברו מחוות לבנטיניות חד-משמעיות.
נו באמת נ'קומבה, אמר הצ'יף. אולי אין לי דיפלומה מהפקולטה לרפואת יאקים באזרביג'אן, אבל את החיידק הזה אני מזהה מקילומטרים.
באמת? התפלא הרופא.
בטח, אמר הצ'יף. חיידק שמן מאוד עם גורמטים בכפכפי אדידס שמחרחר פרשנויות וקללות גזעניות ועושה תנועות מגונות עם קצף בפה, זה יכול להיות רק שלמה שרפוקוקוס. אני מתערב איתך שהסימפטום הראשון להידבקות זה השמעת נחרות "בן-טיבוגה" ויריקת קליפות גרעינים שחורים בשלוש-מאות שישים מעלות.
נכון מאוד, אישר נ'קומבה. אז מה עושים? ניסינו עליו את כל סוגי האנטיביוטיקה והמנוול רק מגרגר את זה ועושה גרעפסים.
די פשוט, אמר טומבי. תזריק נוגדנים מסוג אוגבונה-פורטה, זה יהיה מעניין.
ואכן, מיד לאחר הזריקה התאוששו החולים פלאים. מבט נוסף במיקרוסקופ חשף מראה מרהיב עין של נוגדן מסאי שרירי במדים אדומים, הבועט בישבנו אדיר-המידות של השרפוקוקוס עד להכחדתו הסופית.
תודה רבה צ'יף, אמר נ'קומבה. באמת רעיון מצוין.
שטויות, הצטנע טומבי. דרך אגב, זה עובד יופי גם נגד צהבת ונימניטיטיס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: