שירת הסוואנה

זה לא שלטומבי יש ותק בבלוגוספירה, להיפך, אבל אפילו צביר עצמות קשיש מסוגו יכול לזהות מגמה פה ושם ואחר כך להתרווח בשלווה מתחת לבאובב ואף לשקוע בשרעפים, כטוב ליבו בספל חלב בבונים. הנה, למשל, תובנה אחת שהתגבשה בו לאיטה לאחר קריאת כמה פוסטים ספוגי דמעות וזעם: גורו לכם, הו בנים אומללים שוחרי בליינד דייטים, יען כי נקרעים אתם לגזרים בכיכר העיר ונבלתכם מושלכת לחיות השדה בעשרות בלוגים, וכל זה על ידי הבחורינה שלפני חמש דקות אמרה לכם "טוב, אז נדבר כבר" ופסעה נחרצות אל השקיעה.

האמת, קשה להאשים אותה. לפי התיאור, זה הולך תמיד ככה:

בחורה מקבלת טלפון ממישהו. בחורה קובעת עם המישהו בקופי בר. בחורה מתקלחת חמש שעות, מתמרקת, מתמרטת, שמה סט לנז'רי תואם, מתחבטת עוד שעתיים מול המראה, שוקעת בחישובים אינסופיים לגבי שעת התייצבות עקב הפדיחקלה הפוטנציאלית ("שאני אחכה?!"), מגיעה למקום, נושאת תפילה חרישית, סופרת את השניות וחוטפת דום לב למראה מגה-אורק שעיר שמגיח לעברה בסופו של דבר ומתגלה כמתנגד עקרונית לכל מגע רציף עם מים זורמים וסבון.

והצ'יף שואל, בפעם האלף: לא עדיפה  האלטרנטיבה? בסוואנה, יודע כל בושמני, הכל הרבה יותר פשוט. אם בדייט חלומי חשקת, יקירה, צאי לך לשוח בין עדרי הזברות, והכל כבר יתרחש מאליו. אנא דאגי לשיער ארוך במידה מספקת (קצת קשה לגרור מישהי שמתעקשת על לוק של שינייד אוקונור, עם כל הכבוד) ואל נא תשכחי להצטייד באקמול פורטה, לשיכוך האפקט הפוסט-נבוטי. את השאר הניחי למסאים החסונים, והכל בתנאי שבוטולזי המאוס כבר עשה צ'ק אאוט מהמערה. לילה טוב.