התנועה בג'ונגל, הרהר הצ'יף תוך תלישת כנפי ציקדות, זה לא מה שהיה פעם. כך, למשל, עזב הוא את הג'מוס קשור לשיח בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג' - ומיד זינק מאי-שם פיגמי במדים תכולים, הדביק לבהמה דוח חניה על התחת וברח בציחקוקים מרגיזים מאוד. עכשיו, שבעים שקל קנס זה לא משהו שהולך ברגל, בכלל לא. בשביל זה צריך הצ'יף לשדוד איזו מצלמת ריפלקס מהבועז ביסמוט התורן ואחר כך למכור אותה בשוק הפשפשים שלמרגלות הקילימנג'רו, וזה במקום לשכב בערסל כמו שהוא אוהב ולחלום על מאנאז' אה טרואה עם ציפי לבני ואמונה אלון.
אי לכך רכש לו טומבי דו-גלגלי יפני והעביר לקיזי את מפתחות הג'מוס. אומנם, צריך מדי פעם לבדוק שהאומלל האוטומטי לא שבק (שהרי קיזי - כשאר אחיותיה לג'נדר - משוכנעת שמכונית זה משהו המתקיים על אור שמש ואוויר, ודברים כמו שמן מנוע/דלק/נוזל קירור מתוייגים אצלה תחת הקטגוריה הכללית "איחס"); ובכל זאת, שודרגו לאין ערוך חייו התעבורתיים של הצ'יף ונעשו נעימים מאוד. בבוקר חובש הוא את קסדתו השחורה, מעיף מבט מלא רחמים בטור הדיליז'נסים האינסופי, מסובב מצערת למקסימום וממריא לדרכו בשירת גט יור מוטור רנינג. בחלוף ארבע דקות הוא נוחת באשקוביתו הממוזגת, ובשעה שקולגותיו עדיין מהדקים אצבעות מעוותות סביב ההגה ומקללים את יומם לצלילי ההשמעה השבעת-אלפים-ואחד של מאיה בוסקילה בגלגל"צ - לוגם הוא בנחת מספל קפה ובודק אם קוזו שם פוסט חדש (לא שם, החרה. נטש לאמריקה ונחטף על-ידי הלובביצ'ר). הכל נכון, כלומר, אלא אם נתקע לפניו בכביש טירנוזאורוס רקס מסידרת דן נפחן. בנושא הזה מרגיש הצ'יף כיוסריאן בשעתו, ומשוכנע שכל חברי הקואופרטיב מתכוונים להרוג אותו באופן אישי.
הו אתם, אוטובוסים דו-מפרקיים ארורים, מפלצות אורבניות מצחינות, מארת מוזונגו הגדול על ראשכם! עד מתי תאלצו את טומבי לשאוף מלוא הריאות פיח עתיר קרצינוגנים, ובכל חילוף רמזור להיעלם בענן ערפיח בעוצמת 500 בסולם נובלס? הלנצח תעברו נתיב באקסטטיות פתאומית ותדביקו את הצ'יף לסובארו מזדמנת? החלפה בושה מן הארץ? הז נוט אה טומבי אייז? אם תדגדגוהו, לא יצחק? אם תדקרוהו, לא ידמם? כוס עמק.
עד כאן פוסט קצר לשחרור הקיטור, שמקורו בחוויה מכוננת שעבר הצ'יף בדרך נמיר. ונסיים באליפות אירופה: השף השוודי שנבחר לאמן את נבחרת אנגליה מצא דרך מקורית לנחם את הלאדס לאחר טראומת הקרחת (ראה פוסט קודם - קצר אך מורבידי במידה), ואיפשר להם סשן עם בנות הזוג. טעות מצערת, כמובן. תנחומים לדיוויד בקהאם האומלל, שנאלץ לישון כל הלילה עם עין אחת פקוחה ושתי ידיים בין הרגליים, וגם זה לאחר שבדק טוב טוב שלויקטוריה אין מספריים גדולים בתיק. את התוצאות נראה כמובן ביום חמישי, במשחק מול שוויץ.